רבי היקר והנכבד!
אני פונה אליו כלמומחה עליוני לעברית מסורתית. שמי סוניה ואני בעצמי בלשנית וחוקרת שפת עבר של המאה התשה עשרה. במכתבים של התקופה הזאת אני רואה שלפעמים אנשים השתמשו בגוף שלישי כשפנו אחד לשני. בדיוק כמוני כשאני כותבת ״אליו״ במקום ״אליך״ בהתחלת המכתב הזה. זאת אומרת, שיהודים כתבו ״הוא״ (או ״היא״, אם פנו לאישה) במקום ״אתה״, כשהם רצו לבטא כבוד רב לפלוני, שהם פנו אליו.
השאלה שלי היא: האם עכשיו עדיין (אולי לעיתים רחוקות) משתמשים בגוף שלישי כזה?
כמה אנשים מישראל ומארה׳׳ב סיפרו לי, שבאמת משתמשים בדיבורים בישיבות, כשתלמידים מדברים עם רב.
אם כבודו הרב יוכל לברר לי את התכונה המעניינת של לשוננו הקדושה, ואולי אפילו יביא לי כמה דוגמאות של השימוש בת זמננו, אהיה אסירת תודה לו לתמיד.

בכבוד רב,
סוניה יאמפולקיה מסנט פטרסבורג

לכ' פרופ' ס' הי"ו
שלום רב,
גם כיום בכל מקום שעדיין נוהגים כבוד כלפי רבנים פונים אל הרב בגוף שלישי. מנהג זה עתיק מאד ומקורו אף בתלמוד ובמקורות חז"ל, שהרי כל תלמיד היה פונה אל רבו בלשון 'אמר מר' (=אדוני אמר) שהוא הוא גוף שלישי ואף יותר מכך. ובכמה מקומות לא היסס התלמוד לקבוע שחכם מסויים לא היה תלמיד של חכם אחר אליו פנה רק באשר לא פנה אליו בגוף שלישי (ראי נא מסכת ברכות דף כז ע"ב לדוגמא לגבי רבי ירמיה ורב) ורק במסגרות בהן הרב נעשה יותר 'עובד סוציאלי' המטפל בבעיות חברה יותר מבבעיות דתתיאולוגיה, עברו לשימוש בגוף שני. אבל אין בהתנהגות אחרונה זו כל דבר התואם את הכבוד לתורה ואת מסורת אבותינו ורבותינו.
בברכה רבה,