ג' ניסן התשע"ז

שאלה: שירת פיוטי אר״ץ באלג׳יר

לכבוד הרב שלום,

מתנצל מראש ששאלותי אינן הלכתיות כי אם הסטוריות

לאחרונה נתקלתי בשני ספרי פיוטים של חכמי אר״ץ שהודפסו במאה ה - 19 באלג׳יר ע״י רבי אליהו גיג :
1. שפתי רננות
2. שיר וזמרה - http://web.nli.org.il/sites/nli/Hebrew/library/Pages/BookReader.aspx?pid=1303076

מבירור שעשיתי מסתבר שמלומד יהודי בשם ר׳ דוד עדס היגר מחלב לאלג׳יר ושימש כמורה בישיבת עץ החיים בקונסטסטין - בין השאר הוא לימד את פיוטים אלו שלבסוף הודפסו.

שאלותי הם :
1. האם ספרים אלו היו נפוצים באלג׳יר ?
2. האם באופן כללי התפרסמו פיוטי חכמי אר״ץ בקרב יהודי אלג׳יר ? (זכורני כי ראיתי מספר פיוטי חכמי אר״ץ בסידורו של הרב)
2. האם הרב שמע על אותו דוד עדס ויודע לספר משהו עליו ?

שוב מתנצל על אופי השאלות, בהחלט אבין אם הרב יחליט שלא לענות אליהם

תודה
יוסף
 

תשובה:

שלום רב לך י' הי"ו
קודם כל אינני מבין מדוע אתה מתנצל על שאלה כזו. פיוטים הם ביטוי נשמתו של עמנו, ואם רבנים לא יעסקו בזה, אז מי? האם סופרים וחוקרים פרובלמטיים שיזהו אותם כדרכם כ'שירי חול'?! הרשב"ץ בתשובותיו ההילכתיות איך לחשב את המספר 'פיי', ושאלות דקדוק ועוד, ולא נשיב על פיוטים?!
ועתה לעניין. חיבורי הפיוטים שאתה מציין כאן אינם ידועים לי אישית, אבל אין זו הוכחה, כי גדלתי שם בשעה שצרפת הספיקה להרוס הרבה מן הזהות היהודית, אז עסקנו יותר בחיזוק הזהות הזו (מחוץ לכל הסכנות מצד תושבי המקום שעסקו בטבח ובטרוריזם כדרכם, ודם יהודי ניגר על הארץ החל מראשית שנות ה-50) ופחות הספקנו לעסוק בפיוטים אלה, על אף שהפיוט המשיך לתפוס מקום חשוב.
הבטתי בחיבורים שציינת, ובפרט ב'שיר וזמרה'. הוא יצא לאור ע"י 'אליהו גיגי' בשנת 1889 למניינם. אם מו"ל זה הוא הרב אליהו בן גיגי זצ"ל מחבר 'קול צעקת הרועים' בהסכמת הרב קוק זצ"ל, כי היה זה חכם ידיד אישי של סבי זצ"ל. אבל יכול להיות שמדובר ביהודי הנושא את אותו שם. 
מ"מ, אין להתפלא שפיוטי אר"ץ השתלבו בפיוטי אלג'יריה, כי לא היה שם שום חכם שהיה מעלה על דעתו לסרב לשיר פיוט באשר לא נוסח בארצו. סליחה אך כסילות כזו לא נמנית על הפגמים של קהילה זו (אף אם חולשות אלו או אחרות היו יכולות להימצא). אהבנו את עם ישראל בכל נימי נפשנו, לא נזקקנו לשום ספר חסידות ואף לא לדבריו הקדושים בתחום של הראי"ה קוק זצ"ל, כי הם היו חרוטים בנשמתנו מתוך חינוך רבותינו לדורותיהם, ובודאי שפיוט יפה היה מתקבל באהדה מכל חלק מעמנו. 
בברכה רבה,