שלום הרב,
קראתי את תשובותיך לגבי הקידוש, ולאור פסיקתך במאמר שכתבת על פת הבאה בכיסנין נשאלת השאלה מה דין קידוש בבית הכנסת? לכאורה הוא חייב להיות "סעודה", שהרי צריך לעשות קידוש במקום "סעודה".
ויש האוכלים שם כסעודה, אמנם לא סעודת "יום" שבת, אבל זו סעודת הבוקר של הרבה מאוד אנשים. ואם הם באמת קובעים שם את סעודתם, אפילו אם לא אכלו לחם, מה הדין? (לדעת הרב במאמרו משתמע שכל קביעת סעודה על כל שיעור של פת הבאה בכיסנין מחייבת נט"י וברה"מ) האם הקידוש בבית הכנסת נחשב? ואם לא מי התיר להם בכלל לאכול? ואם כן, מדוע יש לחזור ולקדש בבית?

שלום רב לך ת' היקר הי"ו
אמנם לפי הנפסק בטור ובשו"ע מי שאוכל מזונות או יין יצא ידי קידוש בשבת בבוקר, אך פסקם זה התבסס על מקור גאוני שלא הגיע בשלמותו לידיעתם. ולכן כתבתי בזמנו מאמר שבו הסברתי שאם לא לחם לא יוצאים ידי חובה בקידוש. לכן, בבתי כנסיות בהם מתקיים איזה שהוא 'קידוש' בבוקר כדי שיהיה למתפללים 'כח' לשמוע שיעור תורה, אין המתפללים יוצאים ידי חובתם בקידוש זה, וערכו היחיד של קידוש זה הוא שבזכותו ניתן לטעום דבר מה, אבל כשהם מגיעים הביתה עליהם לחזור ולקדש במקום סעודה.
ובאשר לעיקרון ש'אין קידוש אלא במקום סעודה', אין הכוונה שאסור לומר קידוש כדי לטעום דבר מה, אלא הכוונה היא שאין שום קידוש שיוצאים בו ידי חובה אם איננו נאמר במקום סעודה ממש, קרי עם לחם!
בברכה רבה,