י"ב תשרי תשע"א

שאלה: המשך חלאקה בחול מועד סוכות

לכבוד הרה"ג אליהו רחמים זייני שליט"א-
1.כבודו כתב כי אסור לספר אף אחד בחול מועד,אך הנה שולחן ערוך אורח חיים סימן תקלא סעיף ו
קטן מותר לגלח במועד, אפילו נולד קודם הרגל; (ואפילו בפרהסיא שרי) (וכן משמע ממרדכי).
והבאר היטב (סי′ תקלא ס"ק ח) כתב שמותר לעשות חלקה לילד ביום הולדתו השלישי בחול המועד, וזהו ריבוי שמחה של מצוה.
האם אפשר לאור מקורות אלו אפשר יהיה להקל?
2.הרב שליט"א כתב שקהילות ספרד לא נהגו לעשות כלל חלאקה,האם נכונה הטענה שהביא אותה אחד "החוקרים" שלפי המקורות בספרות היוונית היו חותכים בגיל מסוים את שערותיהם של הילדים וזורקים לאל, אחר כך עבר המנהג למוסלמים והוא הגיע ליהודים מאוחר, במאה ה-16, תקופת האר"י הקדוש, וכן השתלשל הולך עד עצם היום הזה.(ספר מנהגי ישראל)?
תודה רבה לכבוד הרב.
דוד.

תשובה:

דברי הבאר היטב שהבאת מבוססים על דברי בעל גן המלך (סי' סב) שכתב 'ומותר להשהות שמחת התגלחת שעושין לקטן עד המועד כדי להרגיל את השמחה במועד ומצוה נמי איכא בכך ומגלחין ע"י ספר ישר' '. אבל דברים אלה קשים מכמה וכמה טעמים.
קודם כל משום משום שכבר מרן הביא באו"ח (סי' תקלא סע"ו) בשם בעל נמוק"י (שם ד"ה קטן) 'קטן מותר לגלחו פירוש אם יש לו שער רב ומצטער מותר לגלחו'. א"כ, היתר זה הוא כשהקטן מצטער, אבל לצער קטן ואח"כ להשתדל לספרו בחוה"מ, זהו בדיוק סיבת איסור התספורת לכל אדם במועד, שהיא הייתה 'שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול'! ופלא הוא שבעל באר היטב שהביא גן המלך לא תמה עליו מההיא דבעל נמוק"י, על אף שהזכיר זה האחרון לעיל מיניה.
ובעל שערי תשובה שהביא את הבאר היטב, הוסיף 'והענין של השמחה הוא מנהג א"י גם כן שעושין שמחה בהתגלחת הראשונה של קטן שמחנכין אותה במצו' להיות לו פיאות הראש'. אבל אינני יודע היכן ראה שמדובר במנהג א"י. הלא רק בפע"ח להאריז"ל הובא שהיה זה מנהגו של האר"י, וכך איתא התם (שער ספירת העומר פרק ז) 'בזמן הזה בענין ההולכים על הקבר רשב"י ור"א בנו במירון בל"ג בעומר, אני ראיתי למורי ז"ל זה שמונה שנים, שהלך עם אשתו ועם ביתו, והיה שם ג' ימים ההם. גם העיד לי הרי"ס ששנה אחד קודם שהכרתי אותו, שהלך שם לגלח את בנו במשתה ושמחה בימים ההם'.
ולגבי המנהג של תספורת בגיל שלוש שאין לו כל זכר לא בבלי ולא בירושלמי, בעלי מנהג זה נאחזו בקרנות מזבח המדרש תנחומא (פר' קדושים, סי' יד) 'ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם (את) ערלתו את פריו, מדבר בתינוק, שלש שנים יהיה לכם ערלים, שאין יכול לא להשיח ולא לדבר, ובשנה הרביעית יהיה כל פריו [קודש], שאביו מקדישו לתורה, הילולים לה', [מהו הילולים], משעה שמהלל להקב"ה, ובשנה החמישית תאכלו את פריו, משעה שהוא מתחיל לקרות בתורה, להוסיף לכם תבואתו, מכאן שנו רבותינו בן חמש שנים למקרא, בן עשר למשנה, לפי שבעולם הזה אדם מוליד לו בן, ומוליכו לבית הספר, יגע עמו ומלמדו תורה, ומתוך עונות הוא מת, ואינו שמח ממנו, אמר הקב"ה לישראל בעולם הזה על ידי שיצר הרע מצוי בכם, אתם חוטאים ובניכם מתים, אבל לעתיד לבא אני מסיר יצר [הרע] מביניכם, ומולידין ושמחים, שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה' המה וצאצאיהם אתם (ישעיה סה כג)' כדי לבססו, אבל העלו חרס בידם, שהרי היכן מדובר בו על תספורת? וכי התספורת היא המכניסה בילד ישראל חכמת התורה?! ועוד, אם מטעם ערלה מספרים אותו, מי פתי יקבל שצריך לספרו בדיוק בתחילת השנה הרביעית? וכי באילנות חייבים לאכול מפריו ביום הראשון של השנה הרביעית?! אין חכם בעולם שיאמר דברים חסרי שחר מסוג זה. ועיין ברמ"א (יו"ד סי' רמה) עפ"י דברי ר"י אבראבנל בפירושו על אבות, ובגר"א (שם) ובשו"ת אפרקסתא דעניא שניסה להגן בחירוף נפש על מה שאינו מחוייב במנהג זה, וכן בשו"ת דברי יציב (השמטות סי' צא וסי' צג).
לכן אם אכן אב רוצה לחנך את בנו בחול המועד לתורה עפ"י מדרשים אלה ודומיהם, עליו דוקא 'לנצל' קדושת החג וחול המועד כדי לשבת אתו וללמדו אותיות ו'תורה ציוה לנו משה מורשה' וכדו', ולא לבזבז את קדושת המועדים שעליהם אמר הירושלמי שבת (פט"ו הל"ג) 'רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה' לתספורת שיכולה לחכות לימות החול, אף אם היא מתקיימת בקברו של אותו תנא קדוש רשב"י שלא היה מסכים לבזבז רגע אחד במערה בתגלחת ובתספורת וכדו' על חשבון התורה. כל הרמזים שבמדרשים דברו על תורה ולא על תספורת.
וכל דבריי אלה, לא נאמרו אלא בקיצור נמרץ, ויש מקום להאריך בע"ה.
ובכל הנוגע לדברי החוקרים שהזכרת, פתחת כאן מקום לדיון ארוך. גם כאן אומר את שעל לבי רק בקיצור רב. חולים מסוגם רוחשים במקומות רבים ובקטדרות רבות. כתלמידי חקר יהדות הגוססת בגרמניה של המאה ה-19, הם אימצו לעצמם עקרון גלותי חולני, שמבלי לנסחו כפי שאעשה כאן, הוא בכל זאת אומר בדיוק הדבר הבא: "אין שום רעיון מקורי בישראל. הכל שאוב ממקורות זרים". מדובר ברקבון רוחני (סליחה על הסמנטיקה, אבל אין אחרת מתאימה) פרי השעבוד הגלותי הלובש הפעם צורה 'תרבותית'. מבלי להבחין בכך, הם מצהירים מה שטענו תמיד כל האנשטישמים: כל מה ששייך לישראל גנוב אצלם. חוקר מכובד מאד, הרחוק אפילו מיהדות, נאלץ ללעוג להם וטען שלשיטתם 'בלי ספק אם היהודים אוכלים הם למדו זאת מהיוונים. כיון שהיוונים אכלו, אז גם היהודים אכלו', ודי למשכיל.
בברכת חג שמח