י"ח סיון תשע"ב

שאלה: המשך לשאלה על שביתת הרעב

כבוד הרב שלום רב וסליחה על העומס שאני מטיל על כבודו.
בקשר לשאלת "הפתרון" וה"קוים האדומים" ששלחתי.
כתבתי שאלה המתרכזת בפתרון האלטרנטיבי לשביתת הרעב כי באמת לא יכולתי לענות/ להגן בפורום הישובי על תגובה שנשלחה מיהודי יקר לאחר שקרא את תשובתך על שאלתי בקשר לשביתת הרעב:

""אינני מתכוון לפגוע באיש או כמובן בכבודו של הרב זייני שאני מאד מעריך אותו.

אני כאילו פונה לחגי אך למעשה הוא אינו הנמען, פשוט כבר הרחבתי את היריעה.

כמה תובנות מהביקור שלי במאהל ובעצרת היום. היציאה למחאה או כל פעולה אחרת הננקטת למען המטרה הקדושה הזו היא אינה רק לשם המחאה אלא גם פועלת כדי לבנות חיבור בינך לבין ארץ ישראל, לבין אחינו האנשים המדהימים הללו, גם התושבים וגם שובתי הרעב מכל הארץ. הייתי היום ורק עכשיו אני באמת מצליח לכאוב כאב אחינו התושבים, את כאבה של האומה וחילול ה′ הנורא שבניו נעקרים מאדמתם.

הפיתרון המוצע הוא כרגע לא לעשות דבר ופשוט להתנתק מוסרית ורגשית מן העוול הנורא הזה. כי אם לא יועיל לשבות, מה יועיל להפגין? מה יועיל לצעוד? בסוד אספר לכם שאולי אפילו תהילים לא יועיל - אבל את זה כבר לא מקובל להגיד אבל מרגישים לפעמים קצת בפנים (ואני באמת מאמין שזה כן מועיל!!!) הכי טוב זה פשוט לבהות בסרטוני הפינוי במחשב לצקצק ולהיאנח...

1.ככל הידוע לי מעולם ביהדות לא מקבלים שכר לפי התוצאה אלא לפי ההשתדלות!

2. אי עשייה ולו כלשהי הקטנה ביותר (לא מוצעת אף אלטרנטיבה במאמר הנ"ל, אפילו להקדיש שעת תהילים!) מוביל ליאוש ולחוסר חיבור מוחלט תורני, מוסרי, ערכי לעוול הנעשה כאן. אני בטוח שהמון אנשים שמחים לקרוא את זה: "הנה אפילו הרב זייני אמר שהכל מכור ואין מה לעשות.."- ולהישאר באדישותם. יחסית למחאות כאלו מן העבר מספר המשתתפים היה עלוב ביותר!! שיהיה ברור שגם אם ח"ו יקרה העוול, הרי שאולי חמור מכך הוא הניתוק שקיים בינינו לבין תושבי השכונה שחשים לבד במאבק הזה והניתוק מארץ חמדה, וממילא "בית הרוס הרסת..." מי שהפסיד באמת כאן זה מי שרק צקצק בלשון ולא עשה דבר, לא ראה את הכוחות המדהימים שיש בעם ישראל. אני נפעמתי משובת רעב להערכתי בגיל 75 מענתות שגר בישוב מבוסס בבית טוב מתנחל אמיתי שאיכות החיים לא בראש מעייניו, של פרופ′ ודוקטור ממושב גימזו, של רבנים, נשים מבוגרות ואימהות ששבתו רעב. אף אחד לא מבקש ממך לשבות רעב אך לפחות לא רק לצקצק בלשון ולהיאנח. מי שלא השתתף באף אקט כלשהו של תפילה, מחאה, צעדה, הזדהות כדאי לו ממש - זה לא בשבילם ובשביל א"י אלא בשבילך!!

אתה יכול לבנות בך קומה חדשה של מוסר, ערכיות, של אהבת ישראל, של ישוב ארץ ישראל! אל תחמיץ! הילדים המתבגרים שלך יסתכלו עליך אחרת! אם גם תיקח את הילדים שלך איתך הם ילמדו שיעור בתנ"ך, היסטוריה, ארץ מולדת, אזרחות וכמובן במוסר, אהבת ישראל ואהבת ארץ ישראל.


סליחה על האריכות וההשתפכות, הביקור היום במאהל קצת טלטל אותי. שוב אחזור ואומר אינני מתכוון לפגוע באיש או כמובן בכבודו של הרב זייני שאני מאד מעריך אותו. ""
אשמח ואודה לתשובה למרות חריגות שאלותיי ואורכן.
בברכה
חגי

תשובה:

לכ' חגי היקר הי"ו
שלום וברכה,
טוב שחברך הגיב, משום שמתשובתו מתברר שלא הבין (ואני אומר בכבוד כלפיו מבלי לדעת במי מדובר) כלום בתשובתי.
היכן הוא מצא שאמרתי שאין מה לעשות או שאין צריך לעשות?!
עמדתי אחרת לחלוטין. לא רק שאני מוקיר מאמציהם של אותם החברים היקרים ששבתו רעב (ואיך לא?! הלא בתוכם תלמידים שלי ממש!!) אלא שאני כופר ביעילות מחאה זו. ניתנת לי כיום הזדמנות להביע בפומבי מה שעל לבי על הציונות הדתית המתנהגת בטפשות שאין כדוגמתה.זה עשרות בשנים. היא הפכה את בגין לאלוה, הוא בגד בה, אחריו האלוה התורן היה שרון, הוא רמס אותה באכזריות בזויה ושפלה, ועתה מסרבת להירפא, ובחרה בביבי כאלוה חדש, על אף שכבר בקדנציה הקודמת הוא רימה אותה, ושעתה הוא עומד לרמוס אותה באכזריות גדולה מזו של שרון, מחוץ לעובדה שיום יום, כפי כל הנראה, הוא בונה את המדינה הפלסטינאית מבלי לומר דבר לאיש, והדבר ינחת על ראשי ההתיישבות בפתע פתאום ח"ו.
ועל אף שכרב מחובתי לומר שבוחן לבות וכליות ה', דעתי היא שלא היה איכפת לביבי אם מאן דהו משובתי הרעב היה שובק חיי לנו ולכל ישראל. הקשר לכסא והתחושה שלו - כמו זו של קודמיו - שהם 'המשיח', אטמה את לבם. מתי הציונות הדתית תפקח את עיניה על אכזריות היס"ם כלפי נערים ונערות ושרי מפלגת הפסידו לאומי ליברמן נותנים הוראה לדרוס בסוסים ילדים ונערות (או בריונות דומה אחרת) הנאבקים למען מולדתם ועמם במקום להעלות את מעשיהם על נס. ואתה מצפה מאנשים כאלה שיתרגשו משביתת רעב?!
אין ספק שעלינו למחות, אך בצורה לאין ערוך יותר נחרצת. לדוגמא: מול שובתי הרעב באו רבים מתלמידיי (ראה עד כמה חברך לא הבין אותי), אבל סך הכל היו שם כאלף איש במקום מאה אלף או מאתיים אלף!! מחזה כזה היה משנה אז בהרבה. הציונות הדתית לא מצליחה להבין שמי שניגש ללאומיות שלא מתוך תורה, במוקדם או במאוחר ירמוס אותה בלי כל נקיפת מצפון, ברגע שהאינטרס שלו יהיה עלול להיפגע.
יש לי חצי מיליון הצעות מחאה נגד פשעי ממשלות ישראל כלפי אזרחי המדינה וכלפי המדינה הזו היקרה כל כך ללבנו, אבל השאלה היא האם הציונות הדתית מסוגלת לעזוב פעם אחת ולתמיד את העבדות למפלגות החילוניות? מבן גוריון ועד היום, למרות כל הישגיה ולמרות כל מסירות נפש חבריה, היא לא מסוגלת לחדול ממעמד של שפחה נחרפת לחילוניות, וכמעט בכל התחומים. אין זו אחדות ישראל ואהבת ישראל האמיתיות. אהבת ישראל היא אהבת העם ועתידו, דאגה לאידיאליו, לשאיפותיו הטהורות, ולא אימוץ של רעיונות ילדותיים ולעיתים אוויליים רק באשר הם באים מאי אלו מתוך אחינו. בין אהבת האח ובין אהבת מעשיו או דעותיו הפער תהומי!
בברכת שבת שלום,