ט"ז אלול התשע"ה

שאלה: קבלת רעיון אמוני מהגויים

בס"ד

לכבוד כב' ראש הישיבה הרב זייני שליט"א שלום וברכה,

ראיתי דבר תורה על פרשת "כי תצא" שפורסם בערוץ שבע שהביא בשם אור החיים הקדוש שיש "נשמה גדולה או רעיון אמוני ישראלי אשר 'נשבו' בין הגויים " וכשעם ישראל מזהה רעיון זה עליו לנקות אותו, לברר ולצרף אותו מהזוהמה ואז לקבל אותו לעם ישראל.

האם באמת הקב"ה נתן רעיונות אמוניים שלא חנן אותם לבניו והשאיר אותם בידי הגויים והטיל עלינו המשימה לאמץ רעיונות מהם.
כיצד בכלל ניתן לדעת איזה רעיון נכון ואיך ניתן לדעת כיצד לעשות את ה"ניקוי" של הרעיון מהזוהמה שבו(כך טוען המנסח של הדברים בערוץ 7)?
עוד נטען שם זאת עבודה שיש לעשות כל השנה ובפרט בחודש אלול. וזה חלק מתהליך התשובה למצוא מתוך ענווה נקודות טהרה במציאות ולחבר אותם אל הקודש. האם אכן חודש אלול הוא חודש בו עלינו להתגבר בחיפוש הנקודות הטהורות אצל הגויים ולהביא אותם אלינו?

בנאמנות,
י'

תשובה:

לכ' י' היקר הי"ו
שלום רב,
הכותב דברים מסוג זה מוכיח בעליל שאינו מבין הרבה בתורה, ובודאי שאינו מבין את הנזק שהוא גורם לרבים מאד.
קודם כל לטעון שאור החיים הקדוש ידבר גם על קליטת רעיונות מן הגויים, אין זה לא רק סילוף של דבריו, שהרי אין זכר מכך בפירושו שצויין במה שאתה כותב, אלא שדבר כזה לא יעלה על דעת חכם כמותו. די לנו בדברי הראי"ה קוק זצ"ל בספרו אורות (עמ' ---) המבהיר היטב שאמנם יש מקום לקבלה בישראל מן הגויים, אך רק בדברי החיצוניים (קרי דברים השייכים לעולם הזה) אך בשום פנים ואופן לא בדברים הפנימיים, כפי שברור לכל חכם מקובל המבין קדושתם של ישראל. ופשיטא שזה המקרה לגבי האור החיים הקדוש. ולכן חלילה וחס שיסכים חכם בישראל שנקבל רעיון אמוני או פנימי כלשהו מן העמים!
ולגבי דברי האור החיים, הם אינם שלו, אלא דברי האר"י הקדוש הם, וכל מי שאינו מעיז להסתמך על דברי קבלה מבלי להבינם ולהכיר את מקורם, יודע שהאר"י אכן כתב שמזיווגים פרובלמטיים כאלה, שהקב"ה מתעב, כפי שמדגיש האור החיים עצמו, יוצאת לפעמים נשמה ש'נשבו בסטרא אחרא', אך אין זה אלא בדיעבד, וחס ושלום לכתחילה. והכותב שאתה מציין אינו מהסס לדבר על לכתחילה, שהיא היא הטעות של שבתאי צבי ממש!
וכל טענתו של האר"י הקדוש היא שבגלל שרק במלחמת רשות יש דין זה, ובמלחמת רשות רק צדיקים יוצאים. וא"כ, יצה"ר מתגבר עליו כל כך?! ועוד מסיים האר"י, שבכל מקרה, אך כשהוציא נשמה זו מן הקליפות, יצא בכל מקרה 'בן סורר ומורה', כי לא יתכן אחרת בגלל הסיגים הדבוקים בה.
לכן מחוץ לכל הקושיות והתמיהות הנ"ל, מי יוצא ל'מלחמת הרשות' בענייני דעות עם הגויים?! ומי הם הצדיקים הראויים לצאת למלחמה עם דעות הגויים, אם לא תלמידי חכמים צדיקים גמורים שיודעים לא להידבק בסט"א של טומאת דעות העמים אלה. ואלו אינם נזקקים להדרכה רוחנית ממי שאינו במדרגה לתת אותה, ובודאי לא דרך אינטרנט! לכן, עצם הפניית דברים כאלו לצבור רחב, ועוד דרך העמסתם על מי שלא אמרם ולא אמר כמותן, הוא ביטוי לחוסר שימוש תלמידי חכמים עם כל המשתמע מכך (ראה ברכות מז:).
ואל לו לאיש להעמיד עצמו במדרגת פרשן דבר ה', ועוד עפ"י הקבלה, מבלי להיות מסוגל להיכנס בשלום ולצאת גם בשלום.
בברכה רבה,