שלום כבוד הרב,
אבי ז"ל היה מקונסטנטין שבאלג'יריה.
הוא ציין את יום האזכרה לקרוביו בעיקר ע"י אמירת הקדיש ולא ע"י הבאת אוכל לבית הכנסת לצורך אמירת ברכות לעלוי הנשמה (כמקובל אצל יוצאי מרוקו למשל).
האם יש לזה מקור?
מה עלי לנהוג?

בברכת חנוכה שמח.
אלעזר

לכ' א' היקר הי"ו
שלום רב,
קודם כל זכורני היטב את אביך, ולא ידעתי שהסתלק לעולמו. חבל על דאבדין ונחמה לכל משפחתכם.
לגבי האזכרה, הנוהג הנכון אכן לא היה כמו אצל יוצאי מרוקו העורכים סעודה ממש, אך גם לא היה כפי שציינת. ביום הזכרון התפללו מנחה וערבית בבית הנפטר או בבית אחד מקרוביו, ובין מנחה לערבית אמרו גם תהילים וגם דברי תורה, ואחרי תפילת ערבית הגישו כיבוד קל (מזונות, פירות יבשים ומשקה קר או חם בהתאם לתקופה) כדי שהברכות תהיינה לעילוי נשמת הנפטר, אבל בודאי לא סעודה.
בברכה רבה,