כ"ג אדר התשס"ה

שאלה: מעשר כספים

כבוד הרב שלום,
בשיעור תורה עם חברים אתמול העלנו מספר קושיות בקשר למעשר כספים .
1. האם יש חיוב מהתורה למעשר כספים או שמדובר בגזרת חכמים או מנהג טוב?
2. האם צריך לתת מעשר כספים מכל ההכנסה המשותפת או רק על ההפרש לאחר הפחתת ההוצאות המשפחה (לא המותרות)?
3. מה תעשה משפחה שההוצאות החיוניות (לא המותרות) גבוהות מההכנסה, במצב זה יש חשש שמעשר כספים יכניס אותם לגרעון נוסף.
4. יש הרואים במס ביטוח לאומי (% 5) כחלק ממעשר כספים ולכן נותנים רק % 5 לצדקה האם יש להם על מה לסמוך?

בהזדמנות זו אני ומשמחתי מאחלים לך ולכל משמחתך חג פסח שמח וכשר.

מאחלים משפחת ס'

תשובה:

לכ' ידידנו היקר א' ס' וב"ב הי"ו
שלום וברכה,

1. מתן מעשר כספים אינו מצוה בפני עצמה, אלא סעיף ממצות התורה של מתן צדקה. הלא ' מצות עשה ליתן צדקה כפי השגת ידו' (טור וב"י יו"ד סי' רמז) אבל לא נתנה התורה שיעור, אלא על כל אחד לתת מה שזקוקים העניים אם הוא יכול. וחכמים הם שקבעו שיעור עד חומש בנכסיו, ובבינונית מעשר כספים כמפורש בטור ב"י ושו"ע (יוד סי' רמט).
2. מעשר כספים זה הוא מן ההכנסות, קרי מכל מה שמרויח האדם (נטו).
3. אם הוצאות המשפחה גדולות מההכנסות, אחת מן השתים: או שמדובר בעניים, ואז הם בעצמם זקוקים לצדקה. או שמדבור בבני אדם שאינם מנהלים אורח חייהם בצורה נכונה (גם קצת שוכחים מאמרם: 'אשרי השמח בחלקו'), ואז עליהם למצא דרך להוריד את הוצאותיהם. בכל מקרה, אם אכן המצב הוא כזה שאינם יכולים לתת את כל המעשר, עליהם לתת כל מה שהם יכולים, ומ"מ לא לתת פחות מאיזשהו מינימום.
4. ביטוח הלאומי משמש לעיתים גם כסיוע למשפחות עניות, לחסרי מלאכה וכהנה רבות, ובכך אין ספק שבו כלול משהו מן הצדקה. אלא שהבעייה קשה, משום שצדקה זו אינה מגיעה תמיד לאנשים הראויים לה, מפאת קריטריונים מעוותים ידועים לנו, וגם חלק נכבד מהכסף חוזר לאדם עצמו הנותן (מחלה ל"א, מילואים וכדו'). הערכת הצדקה האמיתית כה קשה שאינני יודע אם ניתן להעריכה, ואף אם תמיד היא צדקה ממש. יש מקום לשאול מומחים במשרד האוצר ולשאול האם הם מסוגלים לתת הערכה קרובה (מדוייקת בלתי-אפשרית).

לכן אף אם האדם מתחשב בכל מה שהוא תורם לגורמים כביטוח לאומי וכדו', עליו לסמוך בעיקר על נתינתו הוא ועל שיקול דעתו בחלוקה זו על מנת שתגיע לאלו שראויים לה. ואל לו לאדם לשכוח אמרם 'עשר תעשר, עשר על מנת שתתעשר', ומן השמים יזכו אותו לברכה לאושר וגם לעושר.
בברכה נאמנה,
זייני אליהו