כ"א אלול תשס"ה

שאלה: עיסוק במקורות לא מוכרים, גרסאות וכד'

שלום למורי ורבי
איחולי שנה טוב לכת"ר ולבני ביתו. יה"ר שיפוצו מעיינותיך החוצה.

מה דעת הרב על לימוד תורה בשיטה האוניברסיטאית של עיסוק במקורות לא מוכרים, גרסאות וכדומה. אני מבין שעולם הישיבות הקלאסי מתנגד לכך. אשמח לקבל גם הפניה למקורות בנושא.
שנה טובה

מ'

תשובה:

לכ' מ' ידידנו היקר הי"ו
שלום וברכה,
שאלתך היא שאלה מאד כבדה בשביל אינטרנט. לכן אומר רק מילים קצרות. כרגיל במצבים מסוג זה המתנגדים כמו התומכים, שניהם יחדיו צודקים במדת מה. והבעייה היא בדיוק זה: במדת מה בלבד.
בדיקת הגירסאות ובחינת כל החומר שהעומד לרשותנו כיום הינה חובה של כל איש הרוצה ללמוד תורה כמו שצריך וללבן את האמת כפי יכולתנו. וכך נהגו כל רבותינו הגדולים שבכל הדורות. אלא, שדבר זה חייב להיעשות על ידי אנשים מלאי יראת שמים, שדאגת עם ישראל מושרשת בעומק נשמתם, שדאגת ההשלכות השליליות האפשריות של כל חידוש מקננת בלבם בכל רגע, שלא תאוות הפירסום היא נחלתם, ומעל הכל המלאים תחושה שהטוב והמוכשר שבנו אינו מגיע לקרסוליו של אחד מגדולי רבותינו שבעבר. כידוע תכונות אלה נעדרות כליל מרוב האקדמאים (נא עיין ערך רקטור בר-אילן המרשה לעצמו לבזות חכמים מעל כל במה גבוהה ותחת כל עץ רענן). בעיני רובם, חכמינו הינם סתם בני אדם ככל האדם, ומרגע זה אינם ראויים לבחון ביושר האמת הזו אליה עלינו לחתור בענווה, אף אם ללא רתיעה. וכשהם מתייחסים באופן זה לרבותינו אנו יודעים היטב מה מעמדם בעיני התורה (ראה ערך ר' פנחס בן יאיר וחמורו).
נקודה זו היא המדאיגה עולם התורה הקלאסי, המנסה להתגונן בהתנגדות הבאה לו מהחששות הנ"ל. איך יוצאים ממלכודת זו? באופן אחד בלבד: לגשת למלאכה רגישה זו רק אצל תלמידי חכמים שיראתם קודמת לחוכמתם, סימן ההיכר הראשון לזהותם הוא יחסם לחכמי ישראל שבכל הדורות. אם הם מתבטלים בפני קדושתם וטהרתם (אף אם לפעמים הם נאלצים להגיע למסקנות שונות במעט מאלו אליהן הגיעו חלקם) אז יש להם זכות לגשת למלאכת הקודש בזהירות הראויה. דבר אחד ברור: אין כל אפשרות לגשת ללימוד מסוג זה על ידי סתם אומללים שחצנים בוגרי ישיבות מסויימות או מחלקות לתלמוד שמפאת תואר זה או אחר בטוחים שלא היו גדולים כמותם מאז אדם עלי אדמות. עקב ענווה יראת ה'.
בברכה רבה, שנה טובה ומבורכת, כתיבה וחתימה טובה לך ולכל ב"ב,