כ"ו אלול תשס"ד

שאלה: כתיבת דברי חולין בכתב אשורי (קרי: הכתב המרובע שלנו)

כבוד הרב שלום רב
כיצד עלי להתייחס, הלכה למעשה, לדבריו של הרמב"ם (תשובות הרמב"ם , רסח,עמ 513,כרך ב במהדורת יהושע בלאו):"שזה הכתב ר"ל האשורי, הואיל ובו ניתנה תורה, כמו שנתברר, ובו נכתבו לוחות הברית, מגונה להשתמש בו חוץ מאשר בכתבי הקודש. . . ובגלל זה העניין שינו הספרדיים כתבם ונתנו לאותיות צורות אחרות, עד שנעשה כאלו כתב אחר, כדי שיהיה מותר להשתמש בו בדברי חול".
וגם את דבריו של הרב חיים דוד הלוי (בשו"ת עשה לך רב, חלק שני, עמ' קפד):". . . ואילו בכתב אשורי דברי חול אסור (ועתה אין מקפידים בזה כלל ולא ידעתי הטעם)."
מהו הגדרתו של כתב "אשורי" ?
האם עלי לכתוב רק בכתב יד או בכתב "רש"י" ?
ומה עם כתיבת מכתבים רשמיים וכתבים אוניברסיטאים שמוכרחים להכתב בכתב david ?
בכבוד רב, חגי

תשובה:

לכ' ידידנו היקר חגי הי"ו
שלום וברכה,
שאלה גדולה שאלת, וכבר רבים דשו בה. לא רק הרמב"ם אסר לכתבו דברי חולין בכתב אשורי, אלא גם הרדב"ז בעקבותיו (שו"ת ח"ד סי מה) הביאו בעל פתחי תשובה ביו"ד (סי' רפג סק"ג). וכן פסק בעל דברי יוסף (סי' מא) בשם רבו מהר"ר שמואל די פאס, שלא רצה לכתוב על מצבה בכתיב אשורי את הקינה שהיו רגילים לכתוב. גם מהר"ם אלאשקר בתשובתו (סי' עד) הזכיר תשובה זו של הרמב"ם וכתב 'וכ"כ הרמב"ם ז"ל בתשובה הובאה באורחות חיים בהלכות ת"ת ז"ל ואסור לכתוב בכתב אשורי שבו נתנה תורה באמת אלא כתבי הקדש בלבד ומעולם לא זזו ישראל להיותם נשמרים מזה ואמנם אגרותיהם וספרי חכמותיהם וספרי חול שלהם הכל בכתב עברי וכל מה שחוקקים על המטבעות ועל שקלי הקדש. הכל בכתב עברי ובעבור זה נהגו הספרדיים וציירו צורות אחרות באותיות עד שחזר כלו כתב אחר כדי שיהיה מותר להשתמש בו ע"כ', על אף שלא הכריע הוא עצמו כמותו, כיוצא מסיום דבריו 'וכאלה רבות עמם עד יבא מורה צדק'.
אבל כבר הרשב"ץ בתשובתו המפורסמת (ח"א סי' ה) כבר דחה דברי הרמב"ם והוכיח שלא הכתיב הוא המקודש, אלא תוכן הדברים, ועיין עוד בתשובותיו שם (סי' ז וסי' ח). ולכן לא בכתיב הוא שיש קדושה, אלא בתוכן הכתוב, ולכן מותר לכתוב דברי חולין בכתיב אשורי, ואין בדבר שום חשש. וכן היא דעת הרמב"ן ורבינו יונה, כיוצא מהעובדה שהתירו לכתוב גט בכתיב אשורי. וכך יוצא גם מתשובת הרשב"א (מיוחסות סי' קכב) ועוד.
לכן הנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם, ואין כל מקום להחמיר בימינו בנדון זה.