י"ד שבט תשע"א

שאלה: תנך וארכאולוגיה

מה מקום של הלימוד של מקורות חיצוניים בלימוד התנ"ך? הרבה פעמים זה יכול לתת מבט חדש על המסופר בתנ"ך- לדוגמא ידיעת מדיניות כורש נותן מבט חדש על מניעי הצהרתו שעולים מקריאה פשוטה. וכן לגבי סדר שנים. או העיקר זה העולה מן התנך בלבד?

תשובה:

לכ' י' הי"ו
שלום וברכה,
אין צל של ספק שבכל ידיעה טמונה בה אפשרות של העשרת רוחו של אדם. אך כאשר מדובר בידע המתפתח בעולם שפעמים רבות מיסודו עויין או מזלזל באמונה האנושית הכללית ולעיתים עוד יותר עויין לאמונה היהודית, השימוש בחומר נעשה רגיש ומסוכן לאין ערוך. נוסף לכך, נדירים ביותר ההיסטוריונים האמיתיים. רובם ככולם אוספים פירורי מידע ובונים עליהם מגדלים הפורחים באוויר, בפרט כשמדובר בחקר העולם העתיק, שלא רק לוטה בערפל, אלא שאין לאיש אפילו שביב של בטחון שהאינפורמציה שהוא מחזיק בה תואמת את המציאות דאז ולא את הדמיון הפרוע (לוונטיני או לא) של הכותב. ועם כל זה לא נגענו עוד ב'היסטוריונים החדשים' העוסקים במציאות שאנו יודעים עליה רבות מעצמנו, ואם בדורנו הם מסוגלים לזייף את האמת,עאכ"ו היסטוריונים הנוגעים בעבר.
לכן, איך אתה יכול לדעת שמה שמספרים על הצהרת כורש בעולם הארכיאולגיה הוא האמת, ולא פרי עיוות מחשבתי של אנשים המעונינים להשליך על העבר תיסכוליהם ההווים? האם ידוע לך שבכירי הארכיאולוגיה הישראלית טענו לפני מספר שנים שאין שום קשר בין המסופר בתנ"ך ובין ה'אמת' ההיסטורית?! לפי זה, איך תוכל לסמוך על שיפוטם?!
עם כל זה תמיד יש מקום לשמוע, אבל אך ורק בתנאי שמראש תטיל ספק בכל מה שיאמרו לך עד שתבדוק בעצמך (או בסיוע אנשי אמת) את מקורותיהם.
שבת שלום