ח' שבט תשע"ב

שאלה: תיקון טעות שנפלה בחוברת "עץ ארז"

לאחרונה עיינתי בחוברת עץ ארז מספר 3, וכמדומה שנפלה טעות במאמר "מאי חנוכה", שבהערה 38 (עמ′ 74) נאמר ש"מעולם לא שמענו היתר קנאות בתורה לבד מבועל ארמית" (אני מצטט מהזיכרון - החוברת אינה ברשותי). זוהי כמובן פליטת פה או קולמוס - הלא זוהי משנה שלימה בסנהדרין פב: שהגונב את הקסוה, המקלל בקוסם והבועל ארמית קנאים פוגעים בו. ונפסק כך במשנה תורה סנהדרין יח י.

אני מקווה שהטעות תתוקן במהדורות הבאות.

תשובה:

לכ' ע' הי"ו
שלום וברכה,
יישר כח על תשומת הלב, והיה ראוי להאריך במאמר שלם (בע"ה אעשה זאת במק"א), אך ההערה נכתבה בכוונה הכי, וכמה סיבות לדבר.
א. מטרתה הייתה לגמרי חינוכית, והיא, למנוע מאנשים מסויימים לחשוב שיש מקום לקנאות בלתי מבוקרת בכל נושא, כפי שאנו רואים לעיתים.
ב. משלושת המקרים המצויינים במשנה בסנהדרין (פא:), רק שנים מהם קיימים בדורנו. הראשון אינו, כי אין בית מקדש. השני אינו מתקיים כי כיום עע"ז בדורנו המסוגלים לקלל בקוסם לא מצויים. אם כן, המקרה היחיד האקטואלי הוא זה שציינתי.
ג. מתוך שלושת המקרים שבהם יש מקום. לקנאות עפ"י אותה משנה, רק לגבי 'הבועל ארמית' נתנו רבותינו מקור (הלמ"מ וכדו', עיין ע"ז לו:), כאשר לגבי שני האחרים לא מסרו לנו מקור.וכל זה מדוע? משום שכל קנאות (כולל שני המקרים הראשונים של המשנה) נלמדו ממעשה העגל. משה רבינו הקובע 'הרגו איש את אחיו' לימד בכך על קנאות זו הכוללת: ע"ז (העגל), המקלל (עצם המעשה בשעת מתן תורה הוא חירוף ממש) ובועל ארמית ('ויקומו לשחק' כידוע).
אלו הן הבהרות מנימליות, שאשמח כמובן להוסיף למהדורה אחרת על מנת למנוע כל אי-הבנה.
שמחתי על ההערה, והיא מאפשרת להרבות תורה.
בברכת שבת שלום,