ט' אייר התשע"ז
שאלה: דברי המאירי על האומות הגדורות בדרכי הדתות
שלום וברכה,
קראתי בעניין רב את דבריו בשיטת המאירי, שהתפרסמו בספר החדש "חסד לאומים חטאת" (הבנתי משומעי שיעורו, שעקרי הדברים כבר נאמרו בשיעורים בטכניון לפני 30 שנה). רציתי להעיר כמה הערות:
א. בתשמ"ט פרסם הרב דוד צבי הילמן (אשר היה העורך הראשי של רמב"ם מהדורת פרנקל) מאמר בכתב העת צפונות, בשם "לשונות המאירי שנאמרו לתשובת המינים". שם הוא אוסף לשונות רבות של המאירי בנושא (חלקן לא הובא בספר חסד לאומים חטאת). טענתו, כמובן מכותרת המאמר, היא שהדברים נאמרו לתשובת המינים בלבד. אלא שהדרך בה הלך שונה מדרכו של הרב בספר: בעוד שהרב ביקש להוכיח זאת באמצעות השוואת דברי המאירי לדברי רבינו יהודה בויכוח פריס, הרי שהרב הילמן מוכיח זאת באמצעות הבאת דברי המאירי בסוגיות שבהן נראה כי אי אפשר להאמין שהתכוון לדבריו כי אי אפשר לאמרם מצד ההלכה, ואין זה עניין להשקפת עולם לגבי הנצרות - למשל בעניין חוששין לזרע האב ביבמות צח.
את רוב המקומות המובאים במאמר ניתן ליישב גם אם נאמר שהמאירי אכן התכוון לדבריו באמת, אולם מכמה מקומות, כמו זה האמור, קשה מאוד לומר כך.
המאמר אינו מוזכר בספר, ואיני יודע הסיבה לכך (אם מפני שכבודו לא היה מודע לו, או מסיבות אחרות). אם יש בכך עניין, אשמח לשלוח עותק אלקטרוני של המאמר או למסור / לשלוח בדואר את המאמר מודפס.
ב. אמנם, ישנו מקום אחד במאירי, אותו לא הביא הרב הילמן במאמר הנזכר ולא הובא גם בספר חסד לאומים חטאת, בו נראה בבירור כי המאירי התכוון לדבריו באמת. זוהי לשונו בשבת קנה:
"נותנים מזונות לפני הכלב ואין נותנים מזונות לפני החזיר, ומה הפרש בין זה לזה? כלב מזונותיו עליך, חזיר אין מזונותיו עליך... ושמא תאמר: והלא בפרק ראשון אמרו 'נותנים מזונות לגוי בחצר, נטלם ויצא אין נזקקים לו'! כבר פירשנוה, מפני דרכי שלום. ועוד, שאין לדמות בני אדם לשאר בריות לעניין זה, ואפילו עובדי האלילים..."
מלשון המאירי אנו למדים כמה דברים:
א. המאירי חילק בין בעלי חיים לבין גויים למרות שלא התבקש הדבר מהסוגיה שלפניו, אלא כתירוץ קושיה ממקום אחר – ולתשובת המינים ודאי שלא היה צריך להיכנס לזה.
ב. המאירי הביא פירוש נוסף, מלבד "מפני דרכי שלום" – ושוב, אם לתשובת המינים למה לא הסתפק בדבריו הראשונים?
ג. לאחר שחילק בין בני אדם לשאר בריות, הרי החילוק קיים ועומד, ולמה לו להזכיר שוב את החילוק בין סתם גוים לבין עובדי האלילים, חילוק שאליבא דהמאירי עצמו אינו עניין לכאן, אם לא שלשיטתו יש באמת חילוק שכזה במקומות אחרים.
סוף דבר, קשה לענ"ד להעמיד שיטת המאירי בין כך ובין כך, והדבר עוד צ"ע.
(אגב, לפני כמה שנים נידונו הדברים בין כמה חכמים באינטרנט - בין המתדיינים היה ר' איתם הנקין הי"ד - וגם בידם לא עלה ליישב את הדברים כולם באופן ברור).
קראתי בעניין רב את דבריו בשיטת המאירי, שהתפרסמו בספר החדש "חסד לאומים חטאת" (הבנתי משומעי שיעורו, שעקרי הדברים כבר נאמרו בשיעורים בטכניון לפני 30 שנה). רציתי להעיר כמה הערות:
א. בתשמ"ט פרסם הרב דוד צבי הילמן (אשר היה העורך הראשי של רמב"ם מהדורת פרנקל) מאמר בכתב העת צפונות, בשם "לשונות המאירי שנאמרו לתשובת המינים". שם הוא אוסף לשונות רבות של המאירי בנושא (חלקן לא הובא בספר חסד לאומים חטאת). טענתו, כמובן מכותרת המאמר, היא שהדברים נאמרו לתשובת המינים בלבד. אלא שהדרך בה הלך שונה מדרכו של הרב בספר: בעוד שהרב ביקש להוכיח זאת באמצעות השוואת דברי המאירי לדברי רבינו יהודה בויכוח פריס, הרי שהרב הילמן מוכיח זאת באמצעות הבאת דברי המאירי בסוגיות שבהן נראה כי אי אפשר להאמין שהתכוון לדבריו כי אי אפשר לאמרם מצד ההלכה, ואין זה עניין להשקפת עולם לגבי הנצרות - למשל בעניין חוששין לזרע האב ביבמות צח.
את רוב המקומות המובאים במאמר ניתן ליישב גם אם נאמר שהמאירי אכן התכוון לדבריו באמת, אולם מכמה מקומות, כמו זה האמור, קשה מאוד לומר כך.
המאמר אינו מוזכר בספר, ואיני יודע הסיבה לכך (אם מפני שכבודו לא היה מודע לו, או מסיבות אחרות). אם יש בכך עניין, אשמח לשלוח עותק אלקטרוני של המאמר או למסור / לשלוח בדואר את המאמר מודפס.
ב. אמנם, ישנו מקום אחד במאירי, אותו לא הביא הרב הילמן במאמר הנזכר ולא הובא גם בספר חסד לאומים חטאת, בו נראה בבירור כי המאירי התכוון לדבריו באמת. זוהי לשונו בשבת קנה:
"נותנים מזונות לפני הכלב ואין נותנים מזונות לפני החזיר, ומה הפרש בין זה לזה? כלב מזונותיו עליך, חזיר אין מזונותיו עליך... ושמא תאמר: והלא בפרק ראשון אמרו 'נותנים מזונות לגוי בחצר, נטלם ויצא אין נזקקים לו'! כבר פירשנוה, מפני דרכי שלום. ועוד, שאין לדמות בני אדם לשאר בריות לעניין זה, ואפילו עובדי האלילים..."
מלשון המאירי אנו למדים כמה דברים:
א. המאירי חילק בין בעלי חיים לבין גויים למרות שלא התבקש הדבר מהסוגיה שלפניו, אלא כתירוץ קושיה ממקום אחר – ולתשובת המינים ודאי שלא היה צריך להיכנס לזה.
ב. המאירי הביא פירוש נוסף, מלבד "מפני דרכי שלום" – ושוב, אם לתשובת המינים למה לא הסתפק בדבריו הראשונים?
ג. לאחר שחילק בין בני אדם לשאר בריות, הרי החילוק קיים ועומד, ולמה לו להזכיר שוב את החילוק בין סתם גוים לבין עובדי האלילים, חילוק שאליבא דהמאירי עצמו אינו עניין לכאן, אם לא שלשיטתו יש באמת חילוק שכזה במקומות אחרים.
סוף דבר, קשה לענ"ד להעמיד שיטת המאירי בין כך ובין כך, והדבר עוד צ"ע.
(אגב, לפני כמה שנים נידונו הדברים בין כמה חכמים באינטרנט - בין המתדיינים היה ר' איתם הנקין הי"ד - וגם בידם לא עלה ליישב את הדברים כולם באופן ברור).
תשובה:
שלום רב לך ג"כ,
תודה על שטרחת לכתוב דבריך וכמובן לקרא את הספר. אך הדבר מעמיד אותי בקושי מסויים, כי דרושה מגילה עפה כדי להשיב לטענותיך, שתסלח לי, אפילו אחת מהן אינה עומדת במבחן הביקורת. ואסביר בקיצור מדוע.
1. מאמרו של הילמן (סליחה אם אין ביכולתי לציין לצדו תואר, כיון שמי ששופך שנאה פתולוגית כרונית בפרהסיא על הרב קאפח על לא עוול בכפו, אינו יכול בעיניי לשאת בתואר 'רב'). וידוע לי היטב ג"כ שהוא העורך של מ"ת (הוצאת פרנקל), אבל יש לי עוד סיבה לא להתייחס אליו בכבוד הראוי ללמדנותו, והיא, כיון ששוב מתוך שנאה כרונית לציונות, מצא לנכון לצטט בפרשנות המשנה תורה שלו את כל חכמי ישראל במפעלו זה, פרט לראי"ה קוק, לרב משולם ראטה, והרב חרל"פ וכהנה רבים, וכל זה רק בגלל ציוניותם! אין זו דרכה של תורה, אלא של פוליטיקאים, או הרבה יותר גרוע מזה! לגבי מאמרו, הוא משכנע רק את המשוכנעים, כי מדובר בפרשנות שלו (שדרך אגב אני מסכים עם מסקנותיה בנידון דידן, אך לא עם ההוכחות, כיון שאינן הוכחות).
2. לגבי ההפנייה למאמר בשבת, אני עומד המום. איך אתה מטיל ספק האם אני יודע על מאמר מפורש בתלמוד או לא?! האם אתה מונה אותי עם אלו שמעיזים לכתוב על בסיס יידע השאוב ממאגרי מידע?! אני מזכיר לך שוב שחוסר ישרות תורנית כזו אינה מנחלתי כי היא אינה מנחלת אבותיי ורבותיי! ולגופו של דבר, ראה שמה שחשבת קושיא, אינה מתחילה בכלל: המאירי התייחס לגויים שם בגלל שהיה חייב להתייחס מפאת ההיא דביצה (כא.) שמשם נמחקה (צונזרה או תוקנה, אין כאן המקום להאריך) 'לכם ולא לנכרים, לכם ולא לכלבים' והיא היא גירסא הנכונה (ראה ר"ח, וראה ברש"י שם). ככל הנראה המצנזרים היו יותר למדנים מרבים מצעירי הציונות הדתית שלנו, החושבים שציטטה מתוך מאגר בר-אילן הופך אותם ללמדנים! אתה רואה שגם שמה שחשבת שאיני מכיר ואיני מסוגל ליישב, הוא פשוט מאד!
3. היותר כבד מכל: טעות יסודית יש בגישתך בכלל, משום שמדבריך יוצא שאתה חושב שאני בא מעולם של תורה המצוי בארץ. זכות עצומה אני חש בהיותי בארץ קודשנו, דבר שגדולים וטובים אלף מונים ממני לא זכו לו. יחד עם זה, ב"ה, אינני חניך של מה שקרוי פה עולם התורה. אני בא מעולם של תורה בריא יותר: עולם בו אין אנו עוסקים ביישוב קושיות, אלא בפרשנות העוקרת את הקושיות מיסודן! ולכן מעולם לא עלה בדעתי ליישב דברי המאירי (וגם לא דברי שום חכם) אלא לברר אותן. אין לנו שום קושיא על שום חכם במהלך דורותינו, אלא אנו עוסקים במאמצים לבררם וללבנם עד כמה שידינו מגעת, וגם להכריע במה שטעון הכרעה (וזה בכל התחומים)! מתוך כך, כל קושיותיך לפיהן יש מקומות שלא יישבתי (או אף לא הזכרתי), אינן קושיות כי לא באתי ליישב, אלא באתי להוכיח שהטענות המרכזיות שמעלים כהוכחה לפסידו-עמדה אוניברסליסטית סובלנית של רבינו המאירי, הוא אינו מאמין בהן בכלל גם כשהוא כתבן! נקודה! לא בפרשנות מדובר, אלא בעובדה! לאור זה, מי שמוצא סתירה, עליו הוא להתאמץ ליישב, לא עליי!
יש בידי להאריך עוד הרבה. בקיצור אין שום קושי ואין שום בעייה בדברי המאירי. אבל המקום הנכון וראוי לדון כדבעי בנושאים כבדים כאלו, הוא בית המדרש ועוד כאשר עומד לרשותנו זמן מתאים לנושא, ואז הכל ייראה יותר מדוייק ויותר משמח. כי לא ניתן להעמיד את כל התורה על אי מייל אחד! (לפחות אצל תלמידי חכמים אמיתיים)
בברכה רבה ובכבוד,
תודה על שטרחת לכתוב דבריך וכמובן לקרא את הספר. אך הדבר מעמיד אותי בקושי מסויים, כי דרושה מגילה עפה כדי להשיב לטענותיך, שתסלח לי, אפילו אחת מהן אינה עומדת במבחן הביקורת. ואסביר בקיצור מדוע.
1. מאמרו של הילמן (סליחה אם אין ביכולתי לציין לצדו תואר, כיון שמי ששופך שנאה פתולוגית כרונית בפרהסיא על הרב קאפח על לא עוול בכפו, אינו יכול בעיניי לשאת בתואר 'רב'). וידוע לי היטב ג"כ שהוא העורך של מ"ת (הוצאת פרנקל), אבל יש לי עוד סיבה לא להתייחס אליו בכבוד הראוי ללמדנותו, והיא, כיון ששוב מתוך שנאה כרונית לציונות, מצא לנכון לצטט בפרשנות המשנה תורה שלו את כל חכמי ישראל במפעלו זה, פרט לראי"ה קוק, לרב משולם ראטה, והרב חרל"פ וכהנה רבים, וכל זה רק בגלל ציוניותם! אין זו דרכה של תורה, אלא של פוליטיקאים, או הרבה יותר גרוע מזה! לגבי מאמרו, הוא משכנע רק את המשוכנעים, כי מדובר בפרשנות שלו (שדרך אגב אני מסכים עם מסקנותיה בנידון דידן, אך לא עם ההוכחות, כיון שאינן הוכחות).
2. לגבי ההפנייה למאמר בשבת, אני עומד המום. איך אתה מטיל ספק האם אני יודע על מאמר מפורש בתלמוד או לא?! האם אתה מונה אותי עם אלו שמעיזים לכתוב על בסיס יידע השאוב ממאגרי מידע?! אני מזכיר לך שוב שחוסר ישרות תורנית כזו אינה מנחלתי כי היא אינה מנחלת אבותיי ורבותיי! ולגופו של דבר, ראה שמה שחשבת קושיא, אינה מתחילה בכלל: המאירי התייחס לגויים שם בגלל שהיה חייב להתייחס מפאת ההיא דביצה (כא.) שמשם נמחקה (צונזרה או תוקנה, אין כאן המקום להאריך) 'לכם ולא לנכרים, לכם ולא לכלבים' והיא היא גירסא הנכונה (ראה ר"ח, וראה ברש"י שם). ככל הנראה המצנזרים היו יותר למדנים מרבים מצעירי הציונות הדתית שלנו, החושבים שציטטה מתוך מאגר בר-אילן הופך אותם ללמדנים! אתה רואה שגם שמה שחשבת שאיני מכיר ואיני מסוגל ליישב, הוא פשוט מאד!
3. היותר כבד מכל: טעות יסודית יש בגישתך בכלל, משום שמדבריך יוצא שאתה חושב שאני בא מעולם של תורה המצוי בארץ. זכות עצומה אני חש בהיותי בארץ קודשנו, דבר שגדולים וטובים אלף מונים ממני לא זכו לו. יחד עם זה, ב"ה, אינני חניך של מה שקרוי פה עולם התורה. אני בא מעולם של תורה בריא יותר: עולם בו אין אנו עוסקים ביישוב קושיות, אלא בפרשנות העוקרת את הקושיות מיסודן! ולכן מעולם לא עלה בדעתי ליישב דברי המאירי (וגם לא דברי שום חכם) אלא לברר אותן. אין לנו שום קושיא על שום חכם במהלך דורותינו, אלא אנו עוסקים במאמצים לבררם וללבנם עד כמה שידינו מגעת, וגם להכריע במה שטעון הכרעה (וזה בכל התחומים)! מתוך כך, כל קושיותיך לפיהן יש מקומות שלא יישבתי (או אף לא הזכרתי), אינן קושיות כי לא באתי ליישב, אלא באתי להוכיח שהטענות המרכזיות שמעלים כהוכחה לפסידו-עמדה אוניברסליסטית סובלנית של רבינו המאירי, הוא אינו מאמין בהן בכלל גם כשהוא כתבן! נקודה! לא בפרשנות מדובר, אלא בעובדה! לאור זה, מי שמוצא סתירה, עליו הוא להתאמץ ליישב, לא עליי!
יש בידי להאריך עוד הרבה. בקיצור אין שום קושי ואין שום בעייה בדברי המאירי. אבל המקום הנכון וראוי לדון כדבעי בנושאים כבדים כאלו, הוא בית המדרש ועוד כאשר עומד לרשותנו זמן מתאים לנושא, ואז הכל ייראה יותר מדוייק ויותר משמח. כי לא ניתן להעמיד את כל התורה על אי מייל אחד! (לפחות אצל תלמידי חכמים אמיתיים)
בברכה רבה ובכבוד,
