א' אב התשע"ז

שאלה: התנהלות המדינה

שלום כבוד הרב.
ראשית, אומר שהנני אוהב את הרב אהבת נפש ושדברי הרב, בכל מקום ובכל הקשר, נכנסים אל לבי וראשי ומרחיבים אותם. מי יתן ויפוצו מעיינותיך חוצה.
כבוד הרב, אני פונה אליך לאחר שכבר איני מסוגל להתעסק בעיסוקיי, מרוב כאב לב, תחושת סתירה שאני חש ודמעות שמציפות את עיניי.
אמש, מוצאי שבת קודש, שמעתי על הפיגוע המזעזע שהיה בנווה צוף, ומיד לאחר מכן שמעתי את תגובת דובר צה"ל - שבחקירה עלה שהמחבל עשה את הפיגוע בעקבות המגנומטרים בהר הבית.
מאז איני מוצא מרגוע. דמנו נשפך כמים ואין תגובה ראויה. נהפוך הוא, דובר צה"ל בחור להגיב כמו דובר החמאס, ונותן הסבר לרצח שביצע המחבל, ותולה את האשמה בנו(!). לא אגזים אם אומר שזה כאב לי לא פחות מהרצחם של בני המשפחה.
שתי שאלות לי:
א. איך להתייחס להתנהלות המדינה? אני אוהב את ישראל בכל מאודי (על שלל ההיבטים - העם, הארץ, התורה, המדינה), וזה אינו בר שינוי, אך כבר איני יודע איך לחיות עם המצב הלא נורמלי שהפך לנורמה. כבר לא מספיקה לי ההבנה שבין המהות ובין ההתגלות, שצריך סבלנות בתהליך הגאולה וכו', כי הלב שבור ואיני יכול להמשיך בשטף החיים, כאילו הכל בסדר.
ב. מה אפשר לעשות? מה זה אומר לי בתור פרט בעם ישראל?
תודה רבה,
מחכה בכליון עיניים לתשובת הרב.

תשובה:

לכ' י' היקר הי"ו
שלום רב,
תחושותיך וכאביך הם למיטב הבנתי כאבי הרוב המוחץ של עמנו. אלא שבהתייחסותנו אל המתרחש, עלינו לדעת להבחין היטב בין עמנו ומדינתנו היקרים, ובין מנהיגיו הפוליטיים והביטחוניים, ואולי עוד מנהיגים נוספים. ובצער רב, אנו נאלצים להודות שבשלושים השנים האחרונות כל המנהיגים האלה ירדו מטה מטה, גם מבחינת ערכית אנושית, ועוד יותר מבחינה מוסרית. מזמן רובם חדלו לחשוב במונחים של טובת כלל ישראל, ועיקר דאגתם היא אישית, איך לדבוק בכסא שלהם. היש להזכיר את הבושה והחרפה שבהתנהגותם של שרון ושאר חברי הליכוד (כולל ראש הממשלה הנוכחית) שבגדו בכל הערכים כולם בשעת ההחלטה לגבי גוש קטיף, וכל אחד מטעמו הוא רמס כל ערך יהודי, ואפילו כל ערך סתם אנושי?!
נקודה נוספת ראויה לתשומת לב: מאז נעלמו המנהיגים ילידי חו"ל, שהיו בעלי אומץ ובעלי הבנה מינימלית בכל הקשור למהות היהדות ולכבודה, כל המנהיגים ילידי הארץ התגלו כחסרי עמוד שידרה. הם רועדים מפחד מכל קול עלה נידף הנושר בוושינגטון, פריס, ניו- יורק, לונדון וכדו'. הם אמנם עומדים בראש מדינתנו העצמאית, אך באופן פרדוקסלי ותמוה ביותר, הם נוהגים כיהודים כנועים מן הגיטו ומשפילים את עצמם ואת כבוד האומה! הסתכל נא הערב ממש, אנו שומעים עוד על התרפסות בפני ירדן, מדינונת קקיונית, ומפחדים לדבר במלא קומתם, משפילים את ראש השב"כ בדבר שהחוק הבין-לאומי מזכה אותם, והם זוחלים על האדמה ומביישים את האומה כולה!
והבעייתיות אינה פוסחת מהגוף היקר כל כך בעינינו, והראוי כ"כ להוקרה, והוא הצבא. הוא אמנם הוקם ללא ספק בתחילת דרכו כדי להגן על המדינה והעם, אך יחד עם זה כדי להוות כלי בידי בן גוריון כדי לשלוט בתקיפות על כל חלקי העם. מלחמת ששת הימים, והמבדיל מלחמת יוה"כ ועוד, הצליחו להאיר מעט את עיני גוף זה, והוא החל לשנות כיוון מעט עד שהגיעו הסכמי הנבלה של אוסלו, הסכמים שנרקמו מאחורי גב האומה, ובמהלכם הוכנסה כל צמרת צה"ל לתוך המערבולת הפוליטית, והפכה להיות עושה דברם של גופים פוליטיים ידועים, שמאחורי מסווה של חתירה לשלום, בנו אסטרטגיה שלמה של שינוי יסודי בזהות עמנו, בזהות מדינתנו, ובעתיד כולנו. ואין פלא בכך, הלא הזהות היהודית המסורתית והקלאסית הייתה שנואה עליהם. והשיא של שונאי ישראל אלה הגיע עד כדי ההחלטה, שחיילי צה"ל חייבים לפטרל ביחד עם המחבלים של יאסר עראפת שר"י, ודאגו למסור נשק לאלו ששפכו וממשיכים לשפוך דם אחינו בכל מקום, ודואגים לבנות להם מדינה. וגורמים עיקריים בצבא אינם חדלים ללחום בעד הגשמת הפוליטיקה של חוגים ידועים, תוך התעלמות מוחלטת מרצון העם ומהאינטרסים של מדינתנו.
ולא דברתי עדיין על אמות המוסר של צה"ל שנהרסו כתוצאה מכך עד היסוד, והדאגה העיקרית היא איך לא לפגוע ב'חפים מפשע' מבין אוייבינו (שמעתם את הביטוי הזה?! יש אוייבים חפים מפשע!), ולצד זה הם אינם מהססים לסכן חיילינו כדי להיראות 'מוסריים' בעיני גדולי שונאינו האנטישמיים שבעולם, והרמטכ"ל לשעבר גנץ לא היסס להצהיר על כך! עוד תסביך נחיתות חולני כרוני, אבל המגיע הפעם למקום הנברלגי ביותר של מדינתנו, הגוף הממונה על בטחוננו! הממשל הצבאי גם נרתם להגן על זכויות אוייבינו יותר מעל זכויותינו.
ובימים קשים אלה – ואפילו במהלך צוק איתן -, אחת הדאגות העיקריות של הצבא היא איך לסתום את הפה למח"ט שהציג לחייליו עמדה אמונית (והיא, שאנו נלחמים בשם ה', 'פשע' 'לא יסולח', שאין שום מדינה בעולם, פרט לרוסיה הבולשביקית, בה היה הדבר נחשב לפרובלמטי! כי כידוע התנ"ך המדבר רק בשם ה', די בו כדי להצדיק זכויותינו על הארץ בעיני הגויים, אך פסול כדי לקבוע עמדה אמונית!) וכיום דאגותיו העיקריות הן איך למנוע מדתיים להתקדם בקצונה, או איך לשבץ אשה בכל מקום בו ימצא חייל גברי, או איך להציב שירותים משותפים ועוד ועוד. וכל זה בגלל היצמדות של קצינים בכירים מסויימים לאידיאולוגיה רקובה שעוצבה במחוזות שונים, כגון 'מכון הרטמן', 'יד ושם' ומפאת עוד המון פעילויות הנתמכות כספית על ידי גופים המקעקעים את יסודות הזהות היהודית כ'קרן ידידות', 'קרן לישראל חדשה' ועוד ועוד. וגופים בכירים בצבא מעמידים עצמם כסמכות עליונה על מנת 'לחנך' מחדש את העם עפ"י ערכים זרים לו לחלוטין, וזרים לרוב העם עצמו. ובאשר לדובר צה"ל, זהו גוף שמזמן שכח לדבוק תמיד באמת, והוא יותר מדי משקף את האינטרסים של ברנג'ה ידועה.
עובדה: לפי דיווחי העיתונות, הצבא והשב"כ הם שהתנגדו להצבת מגנומטרים בהר הבית, במקום לדאוג להשלטת השלטון היהודי על המקומות הקדושים ביותר לאומה! אין מתפקיד הגופים הבטחוניים לקבוע מהלכים מדיניים, ושליטה בהר הבית הינו מהלך מדיני בלבד! חובתם להעניק הגנה לכל החלטה של ממשלת ישראל. הם בודאי יכולים ואף חייבים להתריע בפני סכנות, אך סכנות בטחוניות בלבד, אבל לא בפני השלכות מדיניות. אין זה לא מסכותם ולא מתפקידם, וזו בושה וכלימה ואף חרפה שהם המעיזים לתת הנחיות לממשלת ישראל במקום לתת לה גיבוי בטחוני להחלטותיה! כל בר דעת מבין שיש כאן צעד הבא להעמיד את עצמו מעל הממשלה, וחוששני שיש כאן נצול ציני של רגישות עמנו לחיי חיילינו כדי לכפות גישה פוליטית שאינה זו של העם.
אם כן ידידי, אנו בדור חולה, ובמדינה במצב פסיכו-פתולוגי חמור ביותר. ולע"ד אין מדינה המפגינה אוויליות כה נוראה כמדינתנו היקרה, וחוששני שרק אם הקב"ה יברא עולם מחדש, יוכל להיות מצב יותר פרובלמטי. אבל כל הביקורת היא נגד מנהיגויות אלו או אחרות. רוב העם אינו שם. במקרה הגרוע הוא קרבן.
אף על פי כן, ואולי דוקא משום כך, מפאת אהבתנו אל עמנו, אל מדינתנו, אל צבאנו ועוד, אנו נמשיך לחזק כל מה שאנו מסוגלים לחזק, נמשיך להיאבק למען בריאותם, נתפלל שהטפשות וחוסר השכל יפנו את מקומם לראייה לאומית בריאה, מלאת עוז ותקוה, גבורה ואמונה, אמונה בה' ואמונה בעמו ובקדושת ארצו. עלינו רק להמשיך לחזק תוך הרמת קולנו בכל הזדמנות אפשרית. ואם אלפיים שנות גלות לא הצליחו לשבור את רוחנו ותקוותינו, אין קומץ של נמושות שיצליחו לשבור את רוחנו. ובימי בין המיצרים האלה אנו נפעל עד שהנחמה האמיתית בבניין שלם בכל התחומים תתגלה, וכהבטחת נביאי ה', זה בא יבא. צעדים עצומים צעדנו כבר, צעדים עוד יותר גדולים יתגלו למרות כל הכאבים בדרך. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה לה' המלוכה!