ג' ניסן התשע"ט

שאלה: מנהגי טעות ושורשם הקבלי

שלום וברכה כבוד הרב.
ראשית אשמח לדעת מה שלום הרב?
שאלתי היא לגבי הלכות ומנהגים שרבנים מקובלים מהדורות הקודמים נתנו להם טעם לפי הקבלה (כמו הטור ברקת ועד הבן איש חי), שחלקם נפסקו בטעות מתוך הבנה לא נכונה של דברי התלמוד הגאונים או הראשונים, כמו שלמדנו בשיעורים של הרב בישיבה.
האם באמת הקבלה בשורשה או בענפיה "סובלת" כל דבר שנפסק בהלכה גם אם בטעות והבנה לא נכונה של ההלכה במקורה? מה זה אומר בעצם שיש טעם קבלי להלכה כמו שמביאים למכביר חכמים מעדות המזרח וגם חלק מהמערב לפני שמונים שנה ויותר? האם זה נותן לה יותר תוקף? האם אפשר לבטל אותה ואם כן מה נעשה לגבי הטעם הקבלי שלה, האם הוא עדיין בתוקף? אם לא, מה זה אומר עליו מלכתחילה?
תודה מראש.

תשובה:

לכ' ש' היקר הי"ו
תודה רבה על התעניינותך, ב"ה בסדר. 
אשיבך באופן תמציתי כדי לא לפרוש יריעה ארוכה מדי במקום הזה. יש לקבוע עיקרון אחד ברור: כל הנוהג מנהג עפ"י הקבלה מבלי להבין את סודו, הינו עם הארץ וגם עובר על איסור יוהרא ברור, ועל זה כבר העיר מרן החיד"א זצ"ל. ויש לעיתים שהאיסור הוא חמור לאין ערוך יותר, כגון סתם יהודי שאינו ת"ח מפורסם בחסידות שמניח תפילין של רש"י ושל ר"ת, שאין צל של ספק שהוא עובר על איסור תורה מחוץ לעוד איסורים. וכל מי שמורה לצבור כולו לנהוג כך, מכשיל אותם באיסור תורה מובהק ר"ל. בניגוד לכך, אם ת"ח מפורסם נוהג מידת חסידות עפ"י הקבלה, מה לנו להתערב, זהו בינו לבין המקום ב"ה.
ובאשר לחכמים שציינת, אין מקום להשוות בין בעל 'טור ברקת' תלמיד האריז"ל שכתב לת"ח מקובלים ובין ה'בן איש חי' שלפי מה שרגילים לומר הוא עודד רבים לנהוג עפ"י הקבלה. בדבר זה חכמי צפון אפריקה סברו כחתם סופר, שמי שמערב הלכה וקבלה 'עובר' על 'לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו'. חכמים אלה כיבדו את הבן איש חי כפוסק, והם כבדו את ספרי הקבלה שלו, אך הם התנגדו בכל תוקף לעירוב של קבלה בהלכה.
ואין להתיר כל חומרא, וכ"ש כל שטות שממציאים בדורנו חדשים לבקרים בשם חכם זה או אחר, אם הוא סותר את ההלכה, ומנהג בטעות אינו מנהג בכלל והוא עפרא דארעא בלבד. 
בברכת חג שמח