כ"א אייר תשס"ח

שאלה: כבוד תלמידי חכמים

ברצוני לשאול לגבי ביטויים שונים שנאמרו ע"י הרב בהקשר לדעה של רב שהרב נשאל לגביה כדוגמת "אינו יודע מה הוא שח" "אם היה לומד" "אין לדברים שחר" "לא שם לב שהפך את הרמח"ל לעם הארץ" וכו′.
האם זו הדרך לבקר דעות של תלמידי חכמים? בהחלט הופתעתי ואף התאכזבתי, במיוחד כאשר חשבתי לתומי שמדובר ברב הקרוב בדעותיו לרב ומאותו חוג רעיוני (ואף לעניות דעתי אותו מוצא...).
אודה לרב אם יתיחס לאמור.
בתודה ובברכה,
השואל על מנת לדעת ולהבין את היחס הנכון לתלמידי חכמים.

תשובה:

לא' הי"ו
שלום וברכה,
מהיכן הנך יודע במי מדובר?
אבל לגופו של עניין, לפני שתתמה עליי, עליך אולי לשאול מדוע אותו רב קובע בפסקנות 'אינו אלא טועה'? האם הנך יכול להסביר לי מה מכובד בשימוש בביטוי כזה? קביעה פסקנית מזמינה קביעה פסקנית, ואין משוא פנים בהלכה בין קרובים לרחוקים.
אם הייתה הקביעה בלשון 'אינני יודע על מה הדבר מסתמך' הייתי משיב בציון המקורות בפשטות ללא ביקורת. אבל אם הקביעה הופכת בעלי תורה לעמי הארצות בעיני הצבור, לא ניתן עוד לשתוק, ועפ"י ההלכה חובה מוטלת עליי להגיב כפסקו של הרמב"ם.
ולבסוף, בניגוד למה שחשבת, אין כאן התייחסות למדבר על תקן ת"ח, אלא התייחסות לאימרה, להתבטאות שלו החסרה כל זהירות והפוגעת מאד. התלמוד מלא תגובות חריפות כאלה ואף חריפות לאין ערוך יותר כל פעם שחכם שדיבר לא נזהר בדבריו.
ומעל הכל, לו יצוייר שנכון הדבר שבאיש הקרוב אליי עסקינן, האם אינך מבין שההתבטאות נהפכת ליותר בלתי נסבלת, באשר לא ידוע לי שנעשה מאמץ כלשהו לברר אצלי מדוע אמרתי דבר כזה לפני ששופטים את קביעתי?! דורנו כה מורגל שרב אינו טורח לברר מדוע חברו לא מסכים אתו לפני שהוא שופט אותו, שאם הנשפט ללא צדק מתקומם, הוא מופיע כתוקפן. היכן ההגינות אז?
בברכה רבה, ויישר כח על שטרחת לברר ולשאול,