שלום כבוד הרב ,

שמעתי סיפור אתמול בערב שגרם לי לחשוב על כל המידת חסידות שהרבה מאנשי הקהילה נוהגים בצאת הפסח.
יש בשכונה חרדית בירושלים בעל מכולת מסורתי שכל שנה מוכר את החמץ בצורה מסודרת על ידי הרבנות ובמוצאי פסח הוא התלונן לרב שלו שהחרדים לא קונים אצלו כי כולם רוצים רק מקמח שנטחן אחרי הפסח, הוא אמר לרב, אם זה כך למה בכלל אני עושה את כל המכירת חמץ הזו.

כשם שאנחנו בעד ההיתר מכירה בשנת השמיטה לטובת יישוב ארץ ישראל והצלחת כלל ישראל כאשר מדובר באיסורים דאורייתא שניתרים על ידי היתר זה כי שמיטה דאורייתא בימינו האם אין זה יותר נכון כן לקנות ממקומות שמכרו את החמץ בצורה נכונה כשחמץ שעבר עליו הפסח הוא איסור דרבנן ?
אם כולנו נחמיר את אותה החומרה כמו שהתחיל להתפשט בכמה מאנשי הקהילה גם כאשר נעשתה מכירה תקינה כמו בסופרים גדולים כמו אושר עד או רמי לוי אז אנחנו גורמים הפסדים כלכלים למוסדות האלה ועוד יותר לבעלי עסקים קטנים יותר כאשר הם עשו הכל בצורה תקינה מצדם .

לכ' א' הי"ו
שלום רב,
לא הצלחתי להבין היכן יש בדבריך שאלה. יש אולי תוכחה, אולי תרעומת על מה שנאמר לקהילה ועל מה שנעשה בקהילה, אבל אין כאן שום שאלה!
לגופו של עניין: מה אתה משווה יהודי ירא שמיים מירושלים שמעולם לא יוכר על ידי חרדים כמספיק דתי עבורם - דרך אגב גם אני איני נחשב מספיק דתי כדי שיסכימו לאכול אצלי - לרוב הסוחרים באיזורינו שאינם נראים תמיד מצטיינים בידיעת ההלכה וכל שכן בהבנתה ובקיומה. עבור רבים מהם מדובר בטכס שיש לקיימו כדי שיהודים שומרי תורה ומצוות יקנו אצלם אחרי פסח. והאישור הרטרואקטיבי שנתנו כמה אחרונים למכירה מפוקפקת זו אינו מקובל עלי. אז אין מקום להשוואה.
ומי אשם במציאות הזו? דוקא שומרי תורה ומצוות שהפכו את מכירת החמץ לאידיאל ולכן לחובה המוטלת על כל אחד, כאשר היא מיועדת רק למי שאין לו כל ברירה אחרת כידוע ליודעי תורה! לדעתם של כל אותם מתחסדים אין צורך עוד בביעור חמץ כדרישה האלהית, אלא יש צורך במכירה! רק מוח עקום יכול לחשוב כך.
יה"ר שהקב"ה יאיר את עיני הרוצים להיות דבקים בו באמת ואז הבעייה שציינת, ובמיוחד חוסר ההגינות כלפי אותו בעל מכולת ירא ה' באמת, תיעלם כלא היתה.
בברכה,