א' תמוז התש"פ

שאלה: היחס לגויים

שלום עליכם.
שאלתי באתרכם מספר שאלות ולא נעניתי. איני יודע אם כאן או בנקודה אחרת באתר הישיבה, אעפי"כ, אני מבקש לשאול עוד, ברשותכם.
נשתברו קולמוסין על "מעשי יידי טובעים בים ואתם אומרים שירה.
והנה ברור בפשט המדרש, כידוע, שיש הבדל בין המלאכים ובין ישראל. אנחנו חוזרים בחג על המעמד ההוא, ומימילא לשמחה ההיא. וכן למדתנו רבנו את הכתוב בזוהק שצריך לומר שירת הים בשמחה כל יום כאילו אנחנו עומדים שם, ואיך ולקח הב"י והבא"ח ועוד רבים את הטעם הזה כטעם עיקרי שאיננו אומרים הלל גמור בפסח. (עכפ בשביעי של פסח, ובעקבותיו, אומר הבא"ח, גם בחול המועד. כיצד הבינו הם את המדרש? הדבר לא נותן לי מנוחה כיוון שכל היחס לגויים מתעוות היום עד מי שאומר שאנחנו חייבים להתפלל על צרתם!!
שמעתי טעם על חצי הלל שכן אין חידוש קרבנות בפסח כמו בסוכות, והכל נכלל בהלל של היום הראשון שהוא העיקר, ואין צןרך לןמר שוב, ולכן אומרים בלי ברכה. (וכן בחנוכה יש חידוש בנס.)
האם זהו טעם נכון, ואם כן למה לא מסתפקים בו?
נא, השיבני דבר וישבה את דעתי, ושכמ"ה.
בברכת כהנים, ברכת כהן הדיוט
מאיר לובין.

תשובה:

לכ' מ' היקר הי"ו
שלום רב,
מצטער אם לא זכית להתייחסות ראויה. קשיי התקופה מסתמא הן חלק משמעותי של הסיבה.
לגבי שאלתך, אני מפנה אותך למאמר ארוך ביותר ששפירסמתי ב'עץ ארז' (ח"ג, מהדורה חדשה) תמצא שם תשובה לכל שאלותיך בע"ה.
לצערנו הרב, הגלות גרמה בנושא זה כמו בלא מעט נושאים אחרים שיבושים לא קטנים.
אני מפנה אותך לתפילה של כל בוקר של כל יהודי: 'וזדים טבתע וידידם עברו ים', והשאר זיל גמור.
בברכה רבה,