שלום וכט"ס
בענין ההסבה רציתי לשאול את כת"ר לגבי ההשלכה ההילכתית של מאמרו בנושא (כ"ג של "עץ ארז").
ההסבה היא הניגוד לישיבה, כמו שמוכח בדברי התלמוד (ברכות מב). ובעיקר, ניגוד לעמידה, כמו שמוכח מדברי הירושלמי (פסחים י א), שהביא כת"ר (שם עמוד 21 ד"ה ב"ושההסבה". ומודגש שם "בעיקר").
ואני בער ולא אדע, א"כ על מה צריך להקפיד בשתיית הכוסות, שלא להחליף כסא לשאינו מכובד, או שלא לעמוד בעת שתייתם ? וכן מה ה"היתר" שניתן לגבי המרור, שניתן לאכלו בעמידה כדרך העבדים ? וא"כ להלכה ולמעשה ולא רק להבנת דברי התלמוד: "היעלה על הדעת שהתלמוד מדבר על מי שקם ויושב ושוב קם ויושב באמצע סעודת פסח" ?
אשמח מאוד לקבל תשובה, תודה, עמנואל

לכ' ע' הי"ו
שלום וברכה,
תשובה בקיצור רק היום מפאת ערב פסח. אכן כל הדרישה היא שהאדם יאכל כדרך בן-חורין והמרשה לעצמו להתישב אף כבן מלך. אם היית מדייק מתלמידי אביי שהיו נשענים זה על ברכי זה הייתי דוקא מבין שלא במיטות מדובר, אלא בישיבה המראה על שיחרור מכבלים אלו או אחרים, אף מחובות כיבוד אישיות זו או אחרת, לכן כל הדיון לגבי תלמיד בפני רבו.
החובה עיקרית היא ישיבה מכובדת המראה גם על ה'יחד' וגם על החירות. ובודאי סביב השולחן ועל כיסאות מכובדים ותוך הטייה על צד שמאל, הטייה הבאה לבטא את שחרורנו מכל כבלים די בה והותר.
ואכן בא התלמוד למנוע אכילה ארעאית, אי בעמידה אי בכל תנוחה המראה על ארעאיות או על חוסר כבוד ורצינות.ואל תתפלא. הלא גם את השמש חייבו בהסיבה, אז איך הוא מקיימה אם הוא שמש? אלא שדורשים ממנו להפסיק לטייל ולשרת אחרים. וראה והביט מסביביך כל מי שקם לעיתים בשביל הקדיש ויחד עם זה מטייל בשעת אמירתו, ואז הנה מתברר לך מה רצו רבותינו למנוע ומה רצו ללמד. וכל זה בקיצור נמרץ.
בברכת חג שמח,