שלום רב,
לאחרונה התפתח הדיון לגבי שירות צבאי לבנות דתיות,הנושא עולה כמה וכמה פעמים בתקשורת ועד כמה שראיתי אין פוסק גדול אחד (אודה לרב אם יתקן אותי) המתיר זאת למעט אולי בשם הרב גורן.ישנם כמה רבנים יותר צעירים שלאחרונה מטיפים לכך מעל כל במה כן להתגייס.שאלתי:מעיון קצר בטענות המתירים והאוסרים נראה שכמעט לכל טענה הלכתית טהורה ניתן להציע פירוש שיתיר ועיקר האיסור נשען על חוסר צניעות,הבעיה היא שזה מונח כללי מדי הנתון לפרשנויות רבות ויש הטוענים שבנושא זה דווקא הרבנים היותר צעירים בקיאים יותר מה הולך בצבא ולכן הדיון הוא לא הלכתי במובן שדווקא גדולי הדור דעתם מכרעת כי הם לאו דווקא בקיאים במציאות,מה דעת הרב בנושא? ועוד,מה ניתן לומר לבחורה שרוצה ללכת לצבא ונסמכת על רב צעיר,האם זה בסדר שהיא עושה לפי הרב שלה או אולי נגיד לה כיון שדעת גדולי הפוסקים לאסור אין לה להקשיב לו?

לכ' מ' הי"ו
שלום וברכה,
שאלתך שאלה רגישה וכבדה היא, אך טוב ששאלת אותה, על אף שאני מטיל ספק האם באתר אינטרנט ניתן להשיב לשאלות כבדות כאלה בשלמות, בדייקנות ראוייה ובצורה שלמה. מאדיך, להשאירך ללא מענה, יהיה זה מבחינת בריחה מהתמודדות עם שאלה מרכזית בחיינו.
לפני כל דיון בנושא, עליי לתקן מספר שגיאות או להבהיר נקודות חיוניות לדיון. יש לקבוע קודם כל קביעה אחת חד משמעית (אולי לא פופולרית): יש איסור מוחלט לבת להתגייס לצבא! נקודה!! ובאשר לאותם 'רבנים צעירים' שמעודדים את הגיוס באופן גורף, עליי להעמיד אותך על טעות נפוצה יותר מדיי בימינו, והיא בכל הנוגע להגדרת המושג 'רב'. אין איש בישראל הראוי להיקרא 'רב' רק באשר רכש בקיאות זו או אחרת במקורותינו במקום תורה זה או אחר (וכל שכן לא באקדמיה), אלא באשר הוא שימש תלמידי חכמים שעמדו בראש קהילות שלמות, ושהיה שותף לכל פרקי חיי בני קהילתו, בשמחותיהם כמו ברגעים הקשים, טיפל באנשים נשים וטף, בראש ובראשונה בהדרכת הצבור בהתמודדויותיהם הפרטיות, הצבוריות והמקצועיות, בחינוכם, בחיזוק יראת השמיים שלהם ושל בני משפחותיהם, בטהרה, בכשרות, בשבת, בהשקפת עולם ועוד ועוד, בקצור בהנהגתם בכל (ראה מאמרו של הראי"ה קוק זצ"ל בנידון, 'לכבוד הרבנות').
לכן אותם ה'רבנים הצעירים' שאתה מציין, אינם עונים בכלל לקריטריונים אלה. רובם ככולם לא שימשו רבנים אמיתיים, אלא גדלו בישיבות, מנותקים מעם ישראל בחייו המלאים, ולוקחים את מה שלמדו במגדל השן התורני כדבר בר יישום מיידי מבלי כל נסיון בהנהגת עם ה'. והבעייה הקשה היא, שפעמים רבות הם מפגינים בעיני פשוטי העם ותמימיו, ידענות שאינה פרי שקידה בתורה יומם ולילה, כגדולי ישראל שבכל הדורות, אלא פרי ניצול של מאגרי מידע, תוך דיקלום פשטני של פלט המחשב, והם מראים את עצמם יודעי דבר, ומחשיבים עצמם גדולי ישראל הראויים לחלוק על כל גדול שבכל דור, ובפרט שבעיניהם 'ראשונים כמלאכים' אינו מחייב, ובמקרה הטוב הוא בבחינת 'דעת יחיד' (כקביעתו של אחד מרבותיהם), מבלי להבין שגדולי ישראל בחשו בכל מה שלמדו תוך ששחקו את עיניהם בקריאה מדוקדקת ומעמיקה בלילות אפלים ובספרים בלויים, ספרים שטשטוש אותיותיהם האיר את נשמותיהם באורה בהירה, דוקא מתוך המאמץ האדיר של הפענוח הקשה, אורה שהחושך בו שרויים 'רבנים צעירים' אלה בדורנו מפאת התרבות המקיפה, מונע מהם לראותה במלא זוהרה, ואף לחוש אותה.
והצעירים שבדור, התמימים מאד ומלאי יראת הכבוד לעולם הרבני, המסתנוורים בידע שטחי זה המופגן לעיניהם, נופלים בפח, ומשוכנעים שעומדים לפניהם גדולי עולם המסוגלים להאיר את דרכם, ומפקידים את נשמותיהם ועתידם בידיהם מתוך אמונה תמימה.
כרב המלווה קהילות שונות זה עשרות בשנים, ואת בעיית הגיוס בכל היבטיה, אני מהציר כאן שאותם 'רבנים צעירים' אינם מודעים לסכנה הרוחנית העצומה האורבת לבת במסגרת צה"לית. ומשום מה, הם באים תמיד מאותן שלוש או ארבע ישיבות מוכרות, הם מתגייסים לעידוד גיוס הבנות (במסגרת הארגון 'אלומה', או דומיו, המגוייס ע"י משרד החינוך, שכל כולו 'מגוייס' ל'יש עתיד'), ומתוך התלהבות לאומית כלפי מדינתנו (התלהבות אליה אהיה תמיד שותף בע"ה), הם מעודדים כל בת, תוך התעלמות מוחלטת של הסכנות האורבות לה מפאת חוסר נסיונה בחיים (ובזה לא אוכל להיות שותף אתם לעולם ב"נ). אסור שאהבתנו למדינתנו שניתנה לנו במתנת שמיים, ובניסי נסים ע"י הקב"ה בדורנו, תכה אותנו בסנוורים ונמיט אסון רוחני על בת אחת מישראל מיזמתנו.
הקב"ה ברא את האשה תמימה יותר מגבר, מאמינה יותר ממנו, מוכנה למסירות נפש יותר ממנו, אך רגישה יותר, ומתוך כל מעלותיה אלה, היא עומדת בסכנה דוקא יותר מכל בן. לכן, חובתנו כרבנים צריכה להיות בראש ובראשונה, דאגה לעתידה הרוחני, כי היא יסוד המשפחה, ובזה יסוד העתיד שלנו ושל בנינו.
ואינני טוען שאין ב'שירות לאומי' לבנות סכנות, ועוד איך ישנן, והן רבות. אך הבדל תהומי יש ביניהם. בשירות הלאומי, הבת עומדת תחת אחריות של אנשים שיראת שמיים לצד התרומה לעם, היא נר לרגליהם (לפחות אני רוצה לקוות שזה נכון תמיד), כאשר בצבא היא עשויה לעמוד תחת פיקודו של מפקד שיכול להתגלות כאישיות נפלאה ורוממה כמו שהיא יכולה גם להימצא תחת פיקודו של פרא אדם המנצל את מעמדו לצרכים מיניים, כפי שעיתוני מדינתנו מפרסמים כמעט יום יום (מחוץ לכל מה שהם אינם יודעים או אינם מפרסמים).
וגם לא אמרתי שאין מקום, במקרים מיוחדים לאפשר לבת להתגייס לצבא. אך הדבר צריך להיעשות לאחר פסיקה של תלמיד חכם זקן ומנוסה בחיים, הבוחן אותה בת אנושית ורוחנית, ולאחר שימצא אותה ראויה ומוסגלת להתמודד עם הסביבה בכל מקום שתימצא, רואיה להשפיע ולא להיות מושפעת, ועוד בליווי מתמיד של תלמידי חכמים העוקבים אחרי כל צעדיה, יתיר לה ללכת למקומות הנבחרים בהתאם. כי עלינו להדגיש, בחיים או שהאדם משפיע או שהוא מושפע. מצב ניטראלי לא היה ולא יהיה.
ואין ספק שאין תרומה גדולה מתרומה לקיומנו בארץ קודשנו, ארץ אשר ה' א' דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ומתוך כך, אין תרומה גדולה כתרומה לבטחון עם ה' על אדמתו. אך אסור שתרומה זו תקעקע יסוד קיומנו הנצחי, קרי שתערער את יסודות קיומנו הרוחני, אותו הקשר שלנו עם הקב"ה, ואסור שדאגה אחת תבא על חשבון השנייה.
זהו מעט מן המעט, והשאר דורש הארכת דברים למקום ראוי יותר,
בברכה רבה,