שלום כבוד הרב.
1. ראיתי בילקוט יוסף סימן קלב סעיף כד שאם אין יתום שיאמר קדיש צריך שאחד מן הקהל יאמר קדיש [לאחר ששאל רשות מאביו]. שאלתי רב מרוקאי אם כך היה המנהג גם במרוקו, ואמר לי שאין מחלוקת בדבר והקדיש הוא חלק אינטגרלי מהתפילה. אמרתי זאת לאבי ואבי ענה שהוא אינו בר סמכא כדי לקבוע זאת, ואנו צריכים ללכת עפ"י מנהג אלג'יריה. עוד אמר לי שאנחנו האלג'יראים נוהגים שהש"ץ עצמו אומר קדיש אם אין יתום. אבל בישיבתי ובבית הכנסת שלנו אין אלג'יראים, והדילוגים על הקדיש רבים. מה היה המנהג באלג'יריה בענין הנ"ל?
2. ראיתי שהרב משאש פסק שאסור לטלטל בשבת במקום שהעירוב הוא ע"י צורת הפתח (הובא בילקוט שמ"ש אות קכז), ושמעתי שגם הרב סובר כן. מה דעתו של הרב בענין?
3. בקריאת שמע שעל המטה, מנהג אלג'יריה הוא להגיד "אל מלך נאמן" בהתחלה או לחזור "ה' אלהיכם אמת" בסוף?
תודה רבה, וסליחה על ההארכה.

שלום רב לך א' הי"ו
בתשובה לשאלותיך:
1. הכתוב בילקוט יוסף, בודאי אינו נכון וגם אין לו כל בסיס. עיקר אמירת הקדיש הותקנה על דברי תורה. מאוחר יותר אמרוהו בסיום כל מצוה, לכן אומרים אותו בסיום אמירת תהילים שהן חלק מן התפילה בבית הכנסת וכדו'. ולכן מנהג נכון הוא שאם מי שהוא היה כבר חייב באמירת קדיש על אחד מהקרובים, ועתה אין בבית הכנסת מחוייב בקדיש, שיאמר קדיש. ולא הש"ץ יאמר קדיש אם רוצה, וזה הנכון. וכל זה אינו נכון רק ליוצאי אלגי'ירה, אלא לכל עדה וקהילה בישראל. רק שאם מדובר ביהודי הנוהג מנהגים אשכנזיים, שיבקש רשות מהוריו, כפי כתב בעל 'מחנה אפרים'. אך אין כל חיוב כזה אצל ספרדים.
2. בעיית העירוב היא בעייה עדינה, שאני מסרב לפרסמה בצבור כדי לא להכביד על עם ישראל. והנח להם לישראל, יש למי שמיקל על מה שיסמוך. והמחמיר תע"ב כל עוד אינו מכביד על סביבתו ועל קרוביו. 
3. אכן נכון שאנו (ולא רק אנחנו) נוהגים לומר לפני ק"ש 'אמ"ן', אך בשום פנים ואופן לא לחזור על 'ה' א' אמת'.