לכבוד הרב שלום,

ראיתי סידור בשם "אהבת הקדמונים" שלכאורה מייצג נוסח מקורי של יהודי מרוקו (או רק פאס) לפני הגעת המגורשים (בדומה למחזור ארם צובה).
בחלק ההלל כותב המגיה (הרב רפאל בן שמעון) :
"בראש חודש ובכל ימים שאין גומרים בהם את ההלל אין מברכים על קריאתו, לא בתחלה ולא בסוף"
כיצד הרב מסביר זאת, האם כך היה מנהג מרוקו המקורי או שמא יש סיבה אחרת לכך ?

בכבוד רב, יוסף

לכ' י' היקר הי"ו
שלום רב,
ברחמים ממך, נא אל תיפול בילדותיות הדור הזה, וחמור מכך, בחוסר שכל משווע של פסידו-בעלי תורה.
כמי שאבותיו שימשו במשך מאות בשנים כרבנים במרוקו, אני חש חובה להזכירך שאין אנחנו בני מרוקו, אלא בני ישראל אבינו. ולכן הגיע הזמן לחדול ולקשר אותנו עם ארץ מסויימת חוץ מארצנו הקדושה (וכל זה מבלי ליטוש תורת אמנו). את הסידור שאתה מתייחס אליו לא ראיתי, ולא בדקתי, ואת היום שבו אסמוך על  עדויות מסוג זה מבלי לבחון אותן לעומק בעצמי, יום כזה עדיין הקב"ה לא תכנן בעולמו. ולכן אם נלך בדרך כזו, אציין לך שיש בידי סידור ממרוקו מתקופת הרי"ף שאין בו כל זכר מהלל בראש חודש בכלל, ובשיטה כזו בא ונמחק את ההלל כליל ח"ו! ועוד: אם הולכים לפי העובדה שאתה מציין, לפיה מדובר בסידור שקדם למגורשים, אז שיפסיקו המרוקאים להיקרא ספרדים, כיון שספרדים הם יהודים הבאים מספרד ולא מברבריה!
ואף אם אין אנו  מוכנים  לוותר על מנהגי אבותינו, והוא הנכון בעיני ה', לא בצורה עיוורת יש לעשות זאת, אלא רק כאשר מנהגים אלו מושתתים על יסודות התלמוד והפוסקים הקדמוניים. מנהגים מאוחרים חייבים לעבור תחת שבט הביקורת שלנו כיום בארץ קודשנו, ע"מ לבחון האם יש להיאבק למענם. ויש דיונים רבים מאד אצל רבותינו הראשונים בנידון, ובמיוחד אצל הריב"ש וחבריו.
ולכן, כיון שכל הגאונים וכמעט כל רבותינו הראשונים מחייבים ברכה בר"ח, כל חכם האומר אחרת, בטלה דעתו על ידם. וב"ה, אם כבר, יהודי צפ"א מעולם לא חשבו שלהודות לה' על נסיו בשם ומלכות היא עבירה. רק בארץ קודשנו השתרשה מחלה זו בדורנו מתוך שנאת 'שיבת ציון'. ואנחנו מסרבים בתוקף להיכנס ל'מיטה חולה זו', ותמיד נודה לה' בכל לבנו ללא היסוס.
בברכת שבת שלום