י"א אדר א' התשע"ו
שאלה: שירי אהבה שנכתבו בידי רבנים
שלום.
איך צריך להתייחס לשירי אהבה בין גברים של שמואל הנגיד?
כמו זה המצורף מתוך ספרו של שירמן (השירה העברית בספרד ובפרובנס עמ' 154):
אמת כי צבי לוקט ורדים בגנך / אהבתיו לכן עלי תשלח חרונך
ולו תחזה את שאהבתיו בעיניך / אזי שיחרוך אוהביך ואינך
אשר שח "רדה נא לי דבש מנחילך" / עניתיו "תנה לי את דבש מלשונך"
וקצף ואמר לי בזעף "הנחטא / לאל חי?" עניתיו "בי אדוני עוונך"
נ.ב. שאלתי את הרב מאזוז והוא ענה: אינני יודע. יתכן שהוא משל על החכמה. ויש כמה שירי-אהבה כאלה שנשבעו מחבריהם שכוונתם לקדש ולא לחול.
איך צריך להתייחס לשירי אהבה בין גברים של שמואל הנגיד?
כמו זה המצורף מתוך ספרו של שירמן (השירה העברית בספרד ובפרובנס עמ' 154):
אמת כי צבי לוקט ורדים בגנך / אהבתיו לכן עלי תשלח חרונך
ולו תחזה את שאהבתיו בעיניך / אזי שיחרוך אוהביך ואינך
אשר שח "רדה נא לי דבש מנחילך" / עניתיו "תנה לי את דבש מלשונך"
וקצף ואמר לי בזעף "הנחטא / לאל חי?" עניתיו "בי אדוני עוונך"
נ.ב. שאלתי את הרב מאזוז והוא ענה: אינני יודע. יתכן שהוא משל על החכמה. ויש כמה שירי-אהבה כאלה שנשבעו מחבריהם שכוונתם לקדש ולא לחול.
תשובה:
שבוע טוב לחברנו היקר ע' הי"ו
לפני שאוכל להתייחס לשאלתך, עלי לומר את שאני חש לאור שאלותיך מסוג זה. כאיש המתעניין והרוצה להשכיל, אתה מתמודד עם חומר שיצא מתחת ידי חוקרים ישראליים. ואני חייב להתוודות בפניך, שכל פעם שאני נתקל במחקריהם של כמה מהם, אני ממש מתמלא התפעלות, משום שאני אומר בליבי: רבונו של עולם , מליארדי אנטישמים לא הצליחו למחוק את עמנו ואת זהותנו למרות כל מאמציהם, וחוקרים בודדים מצליחים למחוק את זהותנו, ודי בעשרה מהם כדי למחוק מתחת השמיים את כל 'שונאיהם של ישראל' (לשון סגי נהור כמובן). ואני אומר: כמה גדולים בני ישראל!!
האם אינך מסוגל להבין שהשנאה העצמית האוכלת בכל פה ב'משכילי' מדינת ישראל מסויימים המשקיעים כל כוחותיהן כדי להרוס כל קודש בישראל, כדי לרמוס כל דמות אידיאלית, בהורידם אותה לדיוטה תחתונה של מדרגתם הם, היא מחלת הדור, מחלה שהצליחה כבר לפגוע אף במוסדות תורה ציוניים שלנו, והצרעת הולכת ומתפשטת?! בספרו 'אדר היקר' חשף כבר הראי"ה זצ"ל את השיטה: למצא פגמים בדמויות הנערצות כדי להפיל את כל בניין האמונה והיראה! הדבר נוהג גם בניתוח ההיסטורי של טקסטים ושל עמדות. דרווין שאף להרוס את הנצרות, ותלמידיו היהודים נוקטים בגישתו כדי להרוס את עצמם! שמע נא הרצאותיהם של כמה עטלפים הלומדים תנ"ך ויהדות בגובה עיניים כדי להתרשם.
ועתה לעניין. מהיכן לך ולפרופ' שירמן שמדובר בשיר זה באהבה בין גברים?! רק באשר הוא מצא שם את הכינוי 'צבי'?! זו ילדותיות ממש. הפוך: המילים הראשונות שציטטת מוכיחות שיש שלוש דמויות המוזכרות בשירה ולא שתיים, והשלישית לא ברור בכלל שאיננה אישה דוקא! ולגבי הניקוד: מי אומר לך שהוא נכון ושהמלה 'בגנך' איננו עם ניקוד נקבי?! ואיך תסביר שהעונה (נקבה או זכר) מבקש ומעודד חטא תוך הזכרת 'אל חי'?! ושתוך כדי דיבור הוא פונה בתפילה לה'?! אחרון הכסילים וגרוע שבפושעים אינו נוהג הכי!
לא אתיימר לקבוע בנחרצות מה כוונתו המדוייקת של המשורר, אבל ברור שאיננה אהבה בין גברים, אלא דבר דבר מה שונה לחלוטין ומורכב בהרבה. הבט נא רגע: גם אליבא דמי שחושב שבאהבה פסולה כזו מדובר, מי אומר שלא מדובר בתיאור שירי של מה שמתחולל בנפשו של מי שאחוז בטירוף של אהבה פסולה כזו, ואת פיתולי וייסורי הנפש הזו תיאר רבי שמואל הנגיד?! וישנן עוד אפשרויות רבות לפרש שירתו זו.
לפני שנים רבות כבר פסלתי במקום הזה ייחוס שירי חול לרבותינו, וכמה תלמידים ממוסד ידוע התנפלו על דבריי, משום שאינם יכולים לסבול שלמותם של גדולים.
לא יעזור לכל הנכים הרוחניים של דורנו, מרבי שמואל הנגיד נזכור תמיד את פרשנותו על התלמוד שכל גדולי ישראל הראשונים מתבססין עליה, ואת שיריו החשובים נמשיך לשיר בימי קודש של ראש השנה יוה"כ ושאר מועדי ה', ואת גבורתו הצבאית והמדינית נזכור כהמשך לשורש משפחתו דוד המלך ע"ה. ואת מה שאחרים מזהים כחולין פסולים נשאיר לכל מי שרוצה להתבוסס בטומאה, ולא ניתן לרוק של צרעת זו לפגוע בנו ולטמא אותנו.
בברכה רבה,
לפני שאוכל להתייחס לשאלתך, עלי לומר את שאני חש לאור שאלותיך מסוג זה. כאיש המתעניין והרוצה להשכיל, אתה מתמודד עם חומר שיצא מתחת ידי חוקרים ישראליים. ואני חייב להתוודות בפניך, שכל פעם שאני נתקל במחקריהם של כמה מהם, אני ממש מתמלא התפעלות, משום שאני אומר בליבי: רבונו של עולם , מליארדי אנטישמים לא הצליחו למחוק את עמנו ואת זהותנו למרות כל מאמציהם, וחוקרים בודדים מצליחים למחוק את זהותנו, ודי בעשרה מהם כדי למחוק מתחת השמיים את כל 'שונאיהם של ישראל' (לשון סגי נהור כמובן). ואני אומר: כמה גדולים בני ישראל!!
האם אינך מסוגל להבין שהשנאה העצמית האוכלת בכל פה ב'משכילי' מדינת ישראל מסויימים המשקיעים כל כוחותיהן כדי להרוס כל קודש בישראל, כדי לרמוס כל דמות אידיאלית, בהורידם אותה לדיוטה תחתונה של מדרגתם הם, היא מחלת הדור, מחלה שהצליחה כבר לפגוע אף במוסדות תורה ציוניים שלנו, והצרעת הולכת ומתפשטת?! בספרו 'אדר היקר' חשף כבר הראי"ה זצ"ל את השיטה: למצא פגמים בדמויות הנערצות כדי להפיל את כל בניין האמונה והיראה! הדבר נוהג גם בניתוח ההיסטורי של טקסטים ושל עמדות. דרווין שאף להרוס את הנצרות, ותלמידיו היהודים נוקטים בגישתו כדי להרוס את עצמם! שמע נא הרצאותיהם של כמה עטלפים הלומדים תנ"ך ויהדות בגובה עיניים כדי להתרשם.
ועתה לעניין. מהיכן לך ולפרופ' שירמן שמדובר בשיר זה באהבה בין גברים?! רק באשר הוא מצא שם את הכינוי 'צבי'?! זו ילדותיות ממש. הפוך: המילים הראשונות שציטטת מוכיחות שיש שלוש דמויות המוזכרות בשירה ולא שתיים, והשלישית לא ברור בכלל שאיננה אישה דוקא! ולגבי הניקוד: מי אומר לך שהוא נכון ושהמלה 'בגנך' איננו עם ניקוד נקבי?! ואיך תסביר שהעונה (נקבה או זכר) מבקש ומעודד חטא תוך הזכרת 'אל חי'?! ושתוך כדי דיבור הוא פונה בתפילה לה'?! אחרון הכסילים וגרוע שבפושעים אינו נוהג הכי!
לא אתיימר לקבוע בנחרצות מה כוונתו המדוייקת של המשורר, אבל ברור שאיננה אהבה בין גברים, אלא דבר דבר מה שונה לחלוטין ומורכב בהרבה. הבט נא רגע: גם אליבא דמי שחושב שבאהבה פסולה כזו מדובר, מי אומר שלא מדובר בתיאור שירי של מה שמתחולל בנפשו של מי שאחוז בטירוף של אהבה פסולה כזו, ואת פיתולי וייסורי הנפש הזו תיאר רבי שמואל הנגיד?! וישנן עוד אפשרויות רבות לפרש שירתו זו.
לפני שנים רבות כבר פסלתי במקום הזה ייחוס שירי חול לרבותינו, וכמה תלמידים ממוסד ידוע התנפלו על דבריי, משום שאינם יכולים לסבול שלמותם של גדולים.
לא יעזור לכל הנכים הרוחניים של דורנו, מרבי שמואל הנגיד נזכור תמיד את פרשנותו על התלמוד שכל גדולי ישראל הראשונים מתבססין עליה, ואת שיריו החשובים נמשיך לשיר בימי קודש של ראש השנה יוה"כ ושאר מועדי ה', ואת גבורתו הצבאית והמדינית נזכור כהמשך לשורש משפחתו דוד המלך ע"ה. ואת מה שאחרים מזהים כחולין פסולים נשאיר לכל מי שרוצה להתבוסס בטומאה, ולא ניתן לרוק של צרעת זו לפגוע בנו ולטמא אותנו.
בברכה רבה,
