שלום לרהרה"ג הרב זיני שליט"א.

ישר כח על ספריו. תודה רבה.

אבקש לשאול:
קשה לי הסגנון והעיון במאמרי הרב.

כלומר: לגבי הכזית, אז יתכן שהיו רבנים שלא ידעו את המציאות וכו'. זה מובן לי

אך לגבי המאמר על 'שביעי של פסח',
אז בכל המאמר הארוך, המביא הרבה מדרשים ( שהיו לפני הרב קוק וגדולי האחרונים)
שהם לא כמו המדרש שמביא הב"י שאין הלל שלם כי בנפול אויביך וכו', ו דוחה על הסף את המדרש הזה ונראה שלמסקנה: הרב אומר : להתעלם ממנו .
אתמהה?
הרי הב"י הביא זאת ,
והאחרונים ידעו משאר המדרשים....

אז במקום לדחות זאת על סף,
אז צריך 'להתחשב' בבית יוסף 'שבחר' להביא זאת, וגם גדולי האחרונים.
אי"א, שנשים לטועים ועמי ארצות את הרב קוק וגדולי ישראל, שהם הביאו מדרש זה ותירצו( ראה במדבר שור לרב קוק)

ושערי תירוצים לא ננעלו. (הרי גם למדרש הנ"ל אומרים הלל, רק שלא שלם...
אז סימן שיש 'משהו' בהלל השלם. 'שלימות' אין, ובחג הפסח צריך שלימות. והם המיצרים, גם מעשי ה'. ואכמל"א

וכן במאמרו, שדוחה את מכירת חמץ לאנשים פרטיים, וכותב, שמי שעושה זאת מכשיל אחרים.
וכנ"ל. הרי במאמר 'הכזית', הרב פתח, שלא יתכן שרבותינו היו עמי ארצות,
וכיצד הרב אליהו הרב עובדיה הרב מאשש הרב עוזיאל, עשו מכירת חמץ לאנשים פרטיים?!

בברכה גדולה לרב,
ומצפה לתשובתו


 

לכ' ח' הי"ו
קודם כל, תודה. לגבי הסגנון, אינני מכירך ולכן מאד קשה להשיבך בצורה המתאימה לך ולנושא גם יחד.
ובכל זאת ארשה לעצמי להדגיש נקודה לא פשוטה, שאני מקווה שתסייע לכל קורא דבריי או לכל שומע אותי: אינני רב כמצוי בארץ, כי חונכתי על ידי ת"ח גדולים מאד מחו"ל, שאינם מבינים את הגישה התורנית החולנית של בני דורנו, כגון הכרעות הלכתיות או רעיוניות מהוססות, בלתי בטוחות ובלתי מבוססות על מקורות רציניים של חז"ל. להכריע בהלכה נקרא, לפסוק הלכה, ולפסוק זה חותך, ולכן כואב לפעמים. עמדתנו אחרת: אין אנו מחווים דעה על שום נושא מבלי לבחון את כל מקורות חז"ל שאנו מסוגלים להגיע אליהם, ואין אנו מוכנים לפתוח את הפה עד שהדבר יתברר לנו כשמש בצהריים, אף אם הדבר ידרוש מאתנו שבועות או חודשים של עיון. חז"ל לא היו מבולבלים פוסט-מודרניים או רפורמים למחצה לשליש ולרביע, ובודאי לא אנשים שהרחוב ודעת הקהל יקבעו עבורם את האמת. רק חז"ל היו בעיניהם הקריטריון היחיד והבלעדי של אמת. והם לא היססו לומר על גדולים מאד אף מהם, שהם טעו בנקודה זו או אחרת, אם היו להם הוכחות לכך. והכל במיטב המסורת של חכמי התלמוד שדבריהם היו חותכים מאד, כי חוסר הוודאות הייתה בעיניהם, כמו שגם הרמב"ם כותב, מחלה כרונית שיש לרפא אותה. וכשהם לא היססו לומר על חכם שהוא טעה, לא היה בזה בעיניהם כל המעטת כבוד כלפיו, אלא הגדלת כבוד התורה ואמיתתה, והם שמרו לחכם כבוד בלתי מסוייג בכל מקרה. רק קטנים מאד ורבים בדורנו לא מסוגלים להתרומם למדרגה כזו. וכך אני משתדל לאחוז בשיפולי גלימתם גם בנקודה זו. האמת איננה פלסטלינה שכל אחד יכול לעצב כאוות נפשו.
ובאשר לפסידו-מדרש שמביא הב"י בשם מדרש הרנינו מתוך שבה"ל, לא מוזכר בשבה"ל בשם הרנינו. והוכחתי במאמרי שהוא המצאה שאינה מדרש בכלל. ואין לנו הוכחה גדולה מכל זה שכל המקורות ממדרשי הלכה ושאר מדרשים וכל התלמודים דוחים אותו על הסף. ומי שמתעקש לדבוק בו, עליו למחוק מהתפילה את כל הברכה השנייה של קריאת שמע, שם 'כל בכוריהם הרגת, ובכורך ישראל גאלת ... ויכסו מים צריהם ...' ועוד ועוד. גדולי ישראל שדבקו ב'מדרש' זה עשו זאת מתוך אמונה עצומה. אבל לא הבחינו שהם מסכנים עמנו בדעות המסוגלות ליפול מהר מאד ברוח נוצרית ר"ל, ובזמנם לא הייתה סכנה כזו כה גדולה כמו בימינו. אבל זה מה שקורה במקומות רבים בארץ כיום שאינני יכול לפרטם בצבור. לכן אין מקום להתחשב עם מה שסותר רבותינו. בעיניי, תנאים ואמוראים הם המוסרים את האמת הצרופה, וכל מי שיחלוק עליהם אחלוק עליו ללא כל היסוס, גדול ככל שיהיה, אבל מתוך בדיקה יסודית, זהירות וכבוד. אבל דעה פסולה תדחה על הסף.
ואל תעלה טיעונים מסוג 'היו עמי הארצות' ח"ו. מעולם לא עלה על דעתי למעט בכבוד חכם גדול. טענתי היא לא נגדם, אלא נגד הגלות המרה שהצליחה לשבש לא מעט דברי תורה מחוסר מקורות. ואם אנו היינו במקום כל אותם החכמים, הלואי שהיינו מבינים ומשיגים אלפית ממה שהם הבינו וממה שהם השיגו. אבל כיום ב"ה, הקב"ה מחזיר לנו לא רק את ארץ ישראל, אלא גם את התורה בשלמותה, קמעא קמעא כאיילת השחר.
מקווה שהסרתי קצת עננה,
בברכה רבה,